ביקורת ספרותית על פעמון הזכוכית - תרגום חדש מאת סילביה פלאת

---

ספר הפרוזה היחיד שכתבה סילביה פלאת, מעט לפני שהתאבדה בגיל 31 סך-הכל, הוא רומן שרובו אוטוביוגרפי והוא נחשב לקלאסיקה.
פעמון הזכוכית הוא מסמך אישי שכותבת אסתר גרינווד, בחורה כבת 22, סטודנטית מצטיינת לספרות אנגלית מבוסטון. אסתר המוכשרת זוכה בתחרות של ירחון אופנה ויחד עם 11 צעירות נוספות היא עוברת לחודש לניו-יורק, לעבוד בירחון וליהנות ממסיבות, ארוחות חגיגיות ופינוקים קטנים נוספים.
אסתר מתארת בפרוטרוט את חוויותיה בקיץ ההוא בניו-יורק, על יחסיה עם חברותיה, הבילויים איתן, הבוסית שלה וכן הלאה. תוך כדי תיאורי ההתרחשויות בהווה, משלבת אסתר מבט רטרואקטיבי אל עברה וחוזרת אל זיכרונות משפחתיים, לימודיים וחברתיים, חלקם משמעותיים יותר וחלקם פחות.
אסתר איבדה את אביה בגיל 9, וגדלה עם אמא קשת-יום שתמיד איחלה לה לעסוק כמוה בקצרנות כדי להרוויח את לחמה. אך אסתר האינטליגנטית לא מוותרת על תשוקתה לכתיבה וכשהיא חוזרת משהותה בניו יורק היא מקווה למצוא בבית מכתב עם בשורות טובות מתחרות כתיבה שהשתתפה בה. לאסתר יש גם איזה חבר שפעם היתה מאוהבת בו, אך זה עבר לה כשגילתה ששיקר לה, וכעת היא רק מחכה שיחלים ממחלה כדי שתוכל להיפרד ממנו רשמית.
אך בבית מצפות לאסתר חדשות רעות, היא לא התקבלה לקורס לכתיבה שחשקה בו, ואסתר נכנסת לדיכאון עמוק הכולל מספר ניסיונות התאבדות ובעקבות זאת אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי.
החלק האחרון בספר, העוסק בשהותה במוסד לפגועי נפש, מעניין יותר מתחילתו, והיה יכול להיות הרבה יותר טוב לו היה מציג את החיים ואת הקשרים במוסד יותר לעומק. למשל, אסתר מציינת מספר פעמים כמה היא קשורה לפסיכיאטרית המטפלת בה, אך היא לא מפתחת כלל את סיפור הקשר בינהן, וזה היה חסר לי. ישנן דמויות נוספות בסיפור שאסתר באה עמן במגע, אך גם הדמויות והקשרים האלה מתוארים ברמה שטחית למדי. סגנון הכתיבה של אסתר הוא כזה שיורד לפרטי פרטים יבשים אך כמעט ואינו נוגע בהתחוללות הנפשית. הרגשתי שאסתר לא נותנת לקורא מספיק "בשר" להבנה טובה יותר של נפשה, וחבל, כי סילביה פלאת כותבת היטב. הדימויים שלה מקוריים, מעניינים, יפהפיים.
תרגום חדש זה לפעמון הזכוכית הוא מעולה, ללא ספק, ועל כך יש להודות להוצאה.
אך הספר בכללותו, כיצירה ספרותית, לא מגיע לרמה לה ציפיתי. הוא לא עניין אותי מספיק ולא גרם לי להתלהב, ורוב הזמן הרגשתי כמו יומן די ממוצע של נערה מעורערת ש"חופרת" על עצמה ועל חייה, לא משהו חריג בחשיבותו או ביופיו. סיפורה העצוב של הנשמה המעורערת הזו דיכא אותי במהלך הקריאה ושמחתי שלפחות הסיום ביצירה, בניגוד לסיום במציאות, היה אופטימי.
הספר מתאים מאוד לקריאה לבנות הגיל עליו הוא מספר, עשרים פלוס.
אני בטוחה לגמרי ששיריה של פלאת היו טובים פי כמה מספרה היחיד.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על פעמון הזכוכית - תרגום חדש