ביקורת ספרותית על היום שלפני האושר - הספריה החדשה # מאת ארי דה לוקה
ספר מעולה

---

זהו ספר שמורכב מבבושקות של סיפורים, נפולי לפני ,אחרי ובין הפצצות של מלחמת העולם השנייה.

הוא..(הגיבור הנפלא של העלילה) גר בחדרון בבניין, היה לו את השוער גאנטו שהיה כמו האב הרוחני שלו .בבית ספר הוא נחשב לילד עני, את רוב זמנו בילה בחצר הפנימית של הבניין ששם היה משחק ומשתובב ותמיד הרים מבט אל אנה שהשתקפה בזגוגית כמו חלום בלתי מושג..
בשכונה קראו לו "קופיף" כי היה תמיד מצליח להיכנס לכל החורים האפשריים כשהכדור התדרדר ולהחזיר אותו למשחק הכדורגל עם הילדים הגדולים, והם העריכו אותו בשל כך, הוא הרוויח את אמונם. מפעם לפעם היה מכוון את העיניים לשלוליות ששם אנה הייתה משתקפת ונעלמת.

הקופיף היה ילד יתום בנפולי שלאחר המלחמה, שנת 1943 . יום אחד כשחיפש כדור מצא מחבוא ,זה היה חדרון עם שירותים ומיטה, היה שם גם ספר תנך וגם את ארבעת המוסקטרים. הסיפור הוא שיום אחד בליל הפצצה אווירית דון גאנטו השאיר את השער פתוח והילד היהודי השתחל לבניין ,עמד שם וקרע את הטלאי הצהוב מהפיג'מה שלו .הוא התחבא שם חודש וספר את הדקות שבה המלחמה תסתיים .ויוכל לברוח לארץ הקודש.

בשביל נפולי והעולם העניין המלחמתי היה בשביל החירות, בשביל הילד היהודי זה היה החיים עצמם.
דון גאנטו לא סוחר בבשר חי לכן החביא את הילד היהודי לא כמו אלה שהלשינו עליו .הוא היה ערב לשלומו.
בזמן המלחמה הגרמנים ביימו מלודרמה, הם פרצו לחנויות ואז הזמינו את האנשים לבזוז אותה, כשההמון גדש על החנויות הם הסריטו סרטי תעמולה איך החייל הגרמני מתערב ומונע ביזה.

ועוד סיפר שיום אחד אמר לילד היהודי שכהאמריקאים ישחררו את נפולי ביחד עם התקוממות העם הוא ייצא לחופשי. הילד ביקש מדון גאנטו שישליך אבן למים כי מחר ראש השנה ליהודים ותתחיל שנה חדשה ולכן חייבים להיפטר מכל החטאים. הוא רצה שהיום הזה יהיה היום שלפני האושר,כי אם המלחמה תיגמר מחר הוא יהיה מאושר. דון גנאטו השליך את האבן. ויום למחרת בספטמבר החם באמת נגמרה המלחמה כשהאמריקאים והתושבים הגאים של נפולי הדפו את הגרמנים .

לאחר שנים כשפגש במקרה או לא במקרה את אנה אמרה לו שהיא הגיעה מזרע שנדד בזנב קרח של כוכב שביט. והוא אמר לה שהוא הגיע מהחצר הפנימית הסגורה ששם היה משחק רוב הזמן, הוא לא היה מרים עיניים לשמיים אלא לחלון שלה. מבחינתו חלונה היה כמו שמיים שיורדים אל האדמה. ועכשיו שהוא מאושר כל כך שהיא ירדה מהזגוגית. האושר גרם לו להתרומם באוויר. והזמן מבחינתו ,הוא כמו מכתב ואנה חתמה אותו בנשיקה .

הליטוף של אנה הסיר ממנו את הפחד כמו מטלית שמסירים ממנה את האבק. היא שאלה אותו מה הטעם של הכוכבים ,כמו סוכר גבישי או כמו מלח? אך הוא לא טעם אמר לה. והיא כן. בבית הילדים נשארה לילות רבים במרפסת שם הכוכבים השירו פירורים שהגיעו לפה. הם היו מלוחים בטעם שקד מר. אנה סיפרה לו על לילות סערה שבהם הכוכבים מתפוררים והאדמה זרועה בכוכבים בלי שיכולה להחזיר לשמיים. לכן היא גומלת בתפילות הודיה .

ארי דה לוקה מספר לנו סיפור כשהמילים שלו מציירות נופים ואגמים של געגועים לחלומות פשוטים של ילדים. לחלום על בית ושני הורים, מקום אהוב לחזור אליו. דמויות אהובות שילדים יחקו, משפטים מחבקים שהורים בדרך כלל מטביעים בילדיהם והילדים אוצרים אותם בלב שנים על גבי שנים.
זהו סיפור מרגש בעיקר על בדידות ואהבה , לא רק אהבה בין גבר לאישה אלא אהבה לחיים, לטבע לראשוניות שבכל דבר שהעיניים שלנו נתקלות בו בפעם הראשונה. זה סיפור על יצרים על איפוק. על מה שהטבע יצר ,נתן ולקח. וכל זה נכתב על ידי אמן רגיש למילים, כזה שמצייר רגשות וגעגועים על דפים ומנציח אותם בקול תרועה .

סימנתי כל כך הרבה כובעים בפינות הדפים כי לפחות בכל דף יש ציטוט שקראתי אותו כמו שיר הלל והודיה לחיים.
ספר נפלא לסיים עוד שנה.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על היום שלפני האושר - הספריה החדשה #