בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 29 ביוני, 2011
ע"י ביבליו
ע"י ביבליו
במפתיע, לא נפלתי מהכיסא מ"היום שלפני האושר". להגיד את האמת, היה לי קשה מאוד לסיים את ספר זה, למרות אורכו ולמרות העובדה שחלקים רבים נכתבו ביופי כזה שלא ידעתי מה לעשות. איפה נתקעתי?
נכון, לא קראתי את "הר אדוני" בעברית ולכן אין לי דרך להשוות את תרגומי הספרים, אבל היה משהו בכתיבה של "היום שלפני האושר", משהו במילים עצמם שצרמו לי. הסגנון הייחודי של ארי דה לוקה... אין מה לעשות, זה הסגנון. מאוד אהבתי את הצורה בה דה לוקה כתב את הסיפור הכולל שלו. אהבתי את המספר, ובהתחלה גם התעניינתי בחייו. אבל מהרגע שהתחלה הדיאלוג, פשוט לא יכולתי להמשיך הלאה. המילים, הביטויים, האווירה... הכל הרגיש כל כך לא טבעי שלא היה ברור אם האשמה שייכת למתרגם או אולי לסופר עצמו.
מעבר לכך, לא כל כך התחברתי לדמויות. לא הבנתי למה יהיה לי אכפת מהם בכלל. דה לוקה מציג אותם מבלי ממש להיכנס לעומק לבם (חוץ מהמספר, אבל אפילו אתו הרגשתי שההתעמקות הייתה פשוטה וקצת שטחית) ובסופו של דבר מונע מהקורא להתחבר לעולמם. כמו כן, הסיפורים ההיסטוריים, למרות היותם מעניינים ומחנכים, לא כל כך מתאימים בסיפור כל כך קטן. רציתי לדלג אל חלקים אלו ולא הבנתי את מקומם בספר.
בסופו של דבר, "היום שלפני האושר" התחיל בצורה טובה והסתיים בחוסר עניין. היה לי קשה לקרוא את קטעי הדיאלוג ולא היה לי דחף להמשיך ולסיים את הספר. היו כמה רעיונות טובות במהלך הספר אבל לרוב לא התחברתי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
