ביקורת ספרותית על רצח בראשי תיבות - אגתה כריסטי מאת סופי האנה
ספר מעולה

---

בראשית הייתה האילוזיה, אחר כך הבנתי שזו קנוניה ולבסוף, היה תענוג מושלם.

אם הייתם ממעריצי מלכת ספרי המתח, אגת'ה כריסטי המנוחה, תנוח בשלום על משכבה, והייתם רואים ספר, שעל כריכתו מתנוססת מגבעת פדורה ושפמו המעוצב לתפארת של הרקול פוארו, ובאותיות קידוש לבנה הייתם קוראים: אגתה כריסטי (ללא הגרש, אבל זה עניין לקטנוניים), רצח בראשי תיבות, לא הייתם קונים? אולי זהו ספר ששכחתי זה מכבר, ואולי זהו כתב יד של כריסטי, שנמצא באיזו עליית גג לונדונית, בכל מקרה, ברור שקניתי. וזו הייתה האילוזיה, כי למטה, באותיות של טל ומטר היה כתוב שם הסופרת, סופי האנה.

איזו קנוניה מרגיזה, חשבתי בלבי (הרקול פוארו חושב במוחו, אבל גם זה עניין לקטנוניים), מי זאת סופי האנה הזאת, שנטלה רשות לעצמה, ברוב חוצפתה, לכתוב ספר חדש על הרפתקאותיו של מיסייה פוארו? ולמה להוליך שולל את חברי המועדון המסורים? ידוע לנו מקדמת דנא, כי המשכונים, דינם נחרץ. הם תמיד יהיו גרועים מהמקור. דוגמאות? המשך לחלף עם הרוח, לנערה של סטיג לארסון, ועכשיו לכריסטי? וידוע, כי גם אם יהיה ספר המקור תמצית הבינוניות, ההמשכון יהיה גרוע ממנו, בינוני מינוס.

פתחתי אותו, נכונה לאכזבה, והנה, הפתעה חיצונית. ליד ספרי כריסטי, שיצאו בהוצאת מ. מזרחי, בפונט מזעזע, תרגום עלוב, משפטים חסרים, קטעים כפולים, מילים חוזרות ועמודים חיוורים, כי ההוצאות החוזרות ונשנות צולמו ברשלנות, הספר הזה נראה טוב! נראה כמו ספר, ולא כמו כתב יד נושן שנמצא באחת המערות, שבהן חפר בעלה הארכיאולוג של כריסטי.

הפרק הראשון נקרא. לא משהו. לא נורא, חשבתי לעצמי, מקסימום אמסור את הספר הלאה, ממילא קניתי אותו בעשרים שקלים ב"סיפור חוזר".

ואז, הפרק השני, והנה, סורפרייז! כתוב נהדר, בחן, בהומור, פשוט מקסים.

וכאן המקום לציין, כי מלכתנו אגת'ה, הייתה הקיסרית של ספרי הפשע, גאונית, ממציאה, מדהימה, אבל סופרת איומה. אם לא שהייתי פוחדת שתשרפו את המועדון אתי, הייתי אומרת, גרפומנית גאונה. אוקסימורון, נכון.

הדמויות שלה שטוחות כנייר פרגמנט, סטריאוטיפיות, ההומור שלהן מביך, הדיאלוגים קלישאתיים, בקיצור, לא משהו.

אבל התעלומות! אוי התעלומות, מבריקות, מורכבות, חדשניות, מקוריות (נו, באמת, מי כתב לפניה חוץ מארתור קונן דויל ווילקי קולינס, וכמה מעט כתבו בכלל). הפתעות מסובכות, הופכות את הבטן מערבבות את התאים במוח, מציקות, מרגשות, מפחידות, כי רובן ככולן מתרחשות בחברה סגורה, בחדר סגור, בבית סגור, בספינה, ברכבת, ומי יודע אם האיש החביב היושב לידך, לא יתקע סכין בגבך. ובכל התעלומות הנפלאות הללו, אין כמעט טיפת דם, ולא אלימות, ולא תיאורים מזוויעים, שבהם מצטיינים הסופרים העכשוויים, רובם ככולם נורדיים קרי מזג, הזקוקים לגועל נפש מדמם כדי לרגש.

ואיך נפתרות החידות, ללא מצלמות מעקב, בדיקות די.אנ.איי., מעבדות פורנזיות ופסיכולוגים. הכל נפתר בעזרת שכל קר וישר, הסקת מסקנות, דדוקציה, כמו שהגדיר זאת שרלוק הולמס, אוסף של נתונים יבשים המשתבץ במקומו בניתוח מבריק.

וגם כאן, אני מבטיחה, בספרה של סופי האנה, תענוג מושלם.

הרקול פוארו יושב לו בבית קפה לונדוני, כשאשה במצוקה מגיעה, חוברת אליו ומספרת לו כי היא נמלטת מרוצח. היא גם פולטת כמה משפטים מוזרים, שמובנים למחרת, כשמתגלות שלוש גופות בבית מלון, כשבפיותיהם חפתים ועליהם חרותים ראשי תיבות.

כל בלש דגול צריך עוזר סתום במקצת, כזה שהיה בסמטה בזמן חלוקת השכל, והגיע עם מסננת, במקום עם סיר ענק. ולמה עוזר כזה? כדי שלא יאפיל עליו, כדי להדגיש את חוכמתו, בדיוק כמו שכל בחורה יפה צריכה להסתובב עם אחת מכוערת. לשרלוק הולמס היה את ד"ר ווטסון ולפוארו את הייסטינגס. הפעם חובר אליו שוטר מהסקוטלנד יארד, אדוארד קאצ'פול, ולמרות שכל הנתונים לפניו, הוא לא מצליח לפענח כלום. בדיוק כמונו, אגב.

והתעלומה עסיסית ומוזרה מאין כמוה. שום פרט אינו מסתדר עם התמונה כולה ומספר השאלות רב ומורכב. כדי לפתור אותה, על פוארו וקאצ'פול לחזור שש עשרה שנה אחורה, ולבקר גם בכפר שכוח שבו נבט גרעין הרוע.

כשפוארו מתיר את כל הקשרים, עומד קאצ'פול לידו, גולם מושלם, ומקבל מחמאות על כל מיני משפטים שפלט בזמן החקירה, משפטים שלא היה בהם שום עניין, אבל עוררו את דמיונו הפורה של הבלש הבלגי.

וכך, ספר שהתחיל בתקווה גדולה ונמשך לרגע קט באכזבה קטנה, התגלה כתגלית נהדרת.

סופי האנה, תמשיכי ככה, בבקשה ממך. לא נעים להגיד, אבל את כותבת הרבה יותר יפה מאגת'ה. ומכיוון שבספרך גם עוסקים בדיבור עם המתים, את יכולה למסור לגברת כריסטי, שיורשת מוצלחת ממך לא יכלה לאחל לעצמה.

ו-נ.ב. קטנטן, כתיבת ההמשכון הזה נעשתה בתמיכתה המלאה של קרן אגת'ה כריסטי ויורשיה, מה שזה לא אומר.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על רצח בראשי תיבות - אגתה כריסטי