ביקורת ספרותית על ימי הקונסולים מאת איוו אנדריץ'
ספר מעולה

---

מעטים הסופרים שקראתי אשר מצליחים לרדת לדקויות עדינות ומורכבות כל-כך של נפש האדם. אנדריץ' ניחן ביכולת לחוש הבנה כלפי כל דמות ממש, כולל דמויות "שליליות" במובהק, או ביזאריות למדי. 'ימי הקונסולים' (בדומה ל'גשר על הדרינה' שמתפרש על פני תקופה רחבה בהרבה) עוסק במציאות המורכבת של ארבע עדות דתיות מסוכסכות זו עם זו, החיות יחד בצפיפות בבוסניה של ראשית המאה ה-19: המוסלמים, הקתולים, הפרבוסלווים והיהודים. המבט היחודי שלו משקיף מלמעלה על הקיום האנושי באופן מלא חמלה, ורומז כי למרות היריבויות והשנאות, "בסוף, בבוא הקץ האמיתי והסופי, יתברר שבכל זאת הכל היה לטובה והכל עתיד לבוא על מקומו בשלום". להרגשתי יש ברומן הזה, שלכאורה עושה את מלאכתו בצניעות ו"רק" משלב את סיפורן הפרטי של המון דמויות שהגורל שזר וסיבך את חייהן יחדיו, ממד רוחני עמוק.
במאמר מוסגר, מפתיעה הזווית ממנה בחר אנדריץ' הבוסני להציג את בני מולדתו: הרוב המוחץ של גיבורי הספר הם פקידים שלטוניים או קונסולריים ממערב אירופה וכן מבירת האימפריה איסטנבול, שנשלחו או נקלעו נגד משאלת ליבם לעיר השדה הבוסנית, ולא מפסיקים להתלונן על ארץ זו, שאקלימה אכזרי ותושביה שחצנים, עקשנים, פראיים ורעי מזג. ולמרות הכל, משהו בכתיבתו מצליח בכל זאת להעביר בדרך עקיפה את אהבתו למולדתו ולאנשיה. ספר נפלא.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על ימי הקונסולים