כשהתחלתי את הספר ידעתי בדיוק איך הוא ייגמר, או לפחות חשבתי ככה.
שמעתי על הספר רבות מביקורות ברשת ומהבאזז שהיה סביבו כשרק יצא (ואחרי זה כשיצא ההמשך שלו, שטרם החלטתי אם אקרא בכלל), ולרגל מבצעי ראש השנה החלטתי לרכוש אותו ולקרא. זה היה בהחלט מהספרים שאי אפשר להניח בצד מהרגע שמתחילים לקרוא, וזה גם מהספרים שאו אוהבים או ממש לא, לא חושבת שיש פה אמצע.
זה קיטש טהור מעורבב עם סיפור של תקווה ומאבקים שונים של הדמויות בספר. מצד אחד אני מגדירה את זה כספר עקרות בית סוחף ומהצד השני שמה אותו גם בקטגוריה של ספרים שגורמים לך לרצות לצרוח לגיבורים מה לעשות ולהיכנס לדפים ולנער אותם.
הספר הזה נכנס לרשימה מאוד קצרה ומצומצמת של ספרים שנגמרו ממש לא כמו שציפיתי ושיש להם סוף מופלא שכתוב פשוט מושלם. בלי יותר מדי לברוח מהעלילה שקדמה לו, בלי יותר מדי להימרח, בלי להתאמץ מעבר לנדרש. אין הרבה סופים כאלה.
הספר מספר על לואיזה (לו), אישה צעירה שמאבדת את מקום העבודה שלה במפתיע וכדי להמשיך לתמוך במשפחתה ובכלכלת הבית הצנוע לוקחת עבודה המוצעת לה בלשכת התעסוקה בעיירה בה היא גרה, עבודה שהיא לא הוכשרה אליה ורחוקה לחלוטין ממה שהיא רוצה וציפתה לעשות בחיה, לטפל בויל, אדם צעיר ונכה בעקבות תאונה שעבר שנתיים קודם לכן. תהליך ההיכרות וההתקרבות בניהם מרתק ואי אפשר להניח את הספר (או במקרה שלי הפעם את הטאבלט) מהיד כשנגמר פרק כי רק רוצים לדעת מה יקרה עכשיו. במקביל יש עוד קווי עלילה של דמויות המשנה, מאחותה של לו, לבן הזוג שלה, דרך האב הנאבק לשמור על עבודתו, הוריו המיואשים של ויל והמנסים להמשיך לחיות את חיהם, ועד למטפל הרפואי של ויל נתן.
קראתי קצת ביקורות על ספר ההמשך ואני מאוד מתלבטת אם בכלל לקרוא אותו בעתיד הקרוב או הרחוק, או פשוט להשאיר את הטעם של הסיפור של לו וויל כמו שהוא.
את הסרט ראיתי יום למחרת סיום הספר, כי תמיד מעניין אותי לראות איך הדמויות שדמיינתי בראשי התרגמו למסך. הסרט טוב, הוא אפילו חזק יותר בהעברת המסר בשעתיים של סרט, אך הוא חסר הרבה מהעומק של הספר (כמו כל סרט שהיה פעם ספר). ממליצה לקרוא לפני שרואים.
מומלץ לקריאה בלי ציפיות ליצירת המופת הבאה שתקראו, הכתיבה סוחפת וטובה אבל מאוד מכוונת לגובה העיניים (וזה מה שיפה בה לדעתי).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
