אני רוצה לשתף אתכם במה שקרה לי...אז ככה חיכיתי לספר הרבה זמן,וקיבלתי אותו. התרגשתי וציפיתי ,סיפור על בחור ממורמר עקב שיתוקו ובחורה מלאת חיים ,חשבתי שהם ביחד יגיעו לאיזון .
היא תשמח אותו ותראה לא שלמרות הצרות החיים זה המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל,והוא יבגר אותה קצת....
ואז דילגתי לסוף כדרכי,ובנס מה גיליתי??
הנה זה מגיע-------הוא התאבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
איזה מן מסר מטומטם זה?!!? החיים הם מתנה שאנשים מסוימים שלא כו בה היו עושים הכל לקבלה...
אבל במקום לקחת מהחיים כמה דברים טובים שאפשר ,ואני לא אומרת זה קשה ביותר!!!!1הוא החליט למות...ועוד בתמיכת הסובבים אותו.
אני כלכך עצובה ומבולבלת....הפרספקטיבה של אנשים על החיים מעוות:"אם אני לא יהיה מה שחלצתי לא שווה לחיות"
עכשיו אני יראה לכם איך אני הייתי גומרת את הסיפר בתור אחת שיודעת התמודדות על הטעם בחיים.....
לואיזה הייתה מביאה איתה את שמחת החיים ומראה לו שלא נורא,אז לא יוכל ללכת ...אבל לקום בבוקר להרגיש את השמש ,לדבר, לשמוע מוזיקה, לדבר עם ילד ,זה רגעים שהם הוא בקצה המנהרה בעולם הזה....אבל בוא ברח ובחר בדרך הקלה ,מוות.
אין בי רחמים על כאלה אנשים יש בי כעס!!!!הם טיפשים ,הם מתים ומפסידים דברים..ואולי בעתיד היה קורה איזה משו טוב?
אני בה לסופרת הזו ואני בטוחה שהיא לא עברה הרבה בחיים,כי כשהחיים לא מביאים לך דברים שיש לכולם אז אולי אתה עצוב,אבל אתה מוכן לקבל כל דבר טוב שיש לחיים להציע ,כי הרגע שבו הילד שלך קורא לך אבא או שאתה חוזר ויש לך מישו שאתה אוהב באמת ....זה לא מושלם אבל זה לא בר ויתור.ואני לא מצטטת את אחד אני חולקת את ההשקפה האישית שלי.אני אישית מזועזעת ליחס לגישה שיש לאנשים היום על התאבדות וחיים .










