ביקורת ספרותית על התחדשות מאת קרול ברג

---

למרות שהתאכזבתי קצת מהספר השני, חזרתי כמובן לספר השלישי.
הספר השלישי, סובל מאותן בעיות של הספר השני, אם כי פחות בחריפות: יותר מדי קווי עלילה נפתחים, והקשר ביניהם לא מספיק הדוק.
הנסיך אלקסנדר מודח מתפקידו, נמצא בסכנת מוות. סיאון מתמודד עם התפרצויות טירוף, כנראה בשל השד איתו התאחד בספר הקודם, רוצה למצוא פתרון לבעייתו, להבין מהו הכוח הנורא הכלוא במגדל שהוזכר אף הוא בספר הקודם ואיך הוא קשור אליו, וגם לעזור לאלקסנדר. האם כל זה מסתדר ביחד? לא ממש.
כלומר כן, יש קשר. סיאון שמחליט בסופו של דבר להגיע למגדל בו שוכן, לכאורה, אותו כוח רוע מסתורי מהספר הקודם, ישתמש במה שיגלה שם כדי לעזור לאלקסנדר, אבל בסופו של דבר - מדובר בשתי עלילות שונות. שתי מלחמות שונות שמתנהלות במקביל בלי קשר אמיתי ביניהן. מלחמה אנושית על האימפריה ומלחמה בין כוחות על טבעיים חזקים במיוחד.
גם כאן, יתברר שרע וטוב הם מושגים מורכבים ומעורבבים יותר משהיה נראה בספר הראשון. גם כאן, ישנם קוי עלילה שיוצגו בחפזון וייסגרו (או לא לגמרי ייסגרו) בחפזון, בתקציר מזורז של עלילה, או בפתרון עלילתי מאכזב ולא ממצה (כמו מערכת היחסים של סיאון וייסאן).

בסך הכל, העלילה מהודקת כאן יותר, החלקים שלה קשורים יותר זה לזה, ויש יותר אקשן מאשר בספר השני.
ובסיכומו של דבר, נהנתי מהטרילוגיה הזו ואני שמחה שבחרתי לקרוא את כולה. קרול ברג בנתה כאן עולם צבעוני, מרתק, עשיר בפרטים, שכיף להישאב אליו.
אבל אולי, רק אולי, אם הייתי יכולה להתעלם מהעובדה שלספר הראשון ישנם ספרי המשך, הייתי נהנית יותר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על התחדשות