למרות שהתאכזבתי קצת מהספר השני, חזרתי כמובן לספר השלישי.
הספר השלישי, סובל מאותן בעיות של הספר השני, אם כי פחות בחריפות: יותר מדי קווי עלילה נפתחים, והקשר ביניהם לא מספיק הדוק.
הנסיך אלקסנדר מודח מתפקידו, נמצא בסכנת מוות. סיאון מתמודד עם התפרצויות טירוף, כנראה בשל השד איתו התאחד בספר הקודם, רוצה למצוא פתרון לבעייתו, להבין מהו הכוח הנורא הכלוא במגדל שהוזכר אף הוא בספר הקודם ואיך הוא קשור אליו, וגם לעזור לאלקסנדר. האם כל זה מסתדר ביחד? לא ממש.
כלומר כן, יש קשר. סיאון שמחליט בסופו של דבר להגיע למגדל בו שוכן, לכאורה, אותו כוח רוע מסתורי מהספר הקודם, ישתמש במה שיגלה שם כדי לעזור לאלקסנדר, אבל בסופו של דבר - מדובר בשתי עלילות שונות. שתי מלחמות שונות שמתנהלות במקביל בלי קשר אמיתי ביניהן. מלחמה אנושית על האימפריה ומלחמה בין כוחות על טבעיים חזקים במיוחד.
גם כאן, יתברר שרע וטוב הם מושגים מורכבים ומעורבבים יותר משהיה נראה בספר הראשון. גם כאן, ישנם קוי עלילה שיוצגו בחפזון וייסגרו (או לא לגמרי ייסגרו) בחפזון, בתקציר מזורז של עלילה, או בפתרון עלילתי מאכזב ולא ממצה (כמו מערכת היחסים של סיאון וייסאן).

בסך הכל, העלילה מהודקת כאן יותר, החלקים שלה קשורים יותר זה לזה, ויש יותר אקשן מאשר בספר השני.
ובסיכומו של דבר, נהנתי מהטרילוגיה הזו ואני שמחה שבחרתי לקרוא את כולה. קרול ברג בנתה כאן עולם צבעוני, מרתק, עשיר בפרטים, שכיף להישאב אליו.
אבל אולי, רק אולי, אם הייתי יכולה להתעלם מהעובדה שלספר הראשון ישנם ספרי המשך, הייתי נהנית יותר.

מה עושה ספר פנטזיה לספר טוב?

בעיניי כמובן...
עלילה מרתקת שנוגעת בקורא,
דמויות עמוקות מלאות ורב גוניות,
סגירה של רב - ועדיף כל - חלקי הסיפורים
וסוף שמשאיר טעם של עוד.

הספר הראשון בסדרה הוא ספר מעולה שאהבתי מאוד ועליו כבר כתבתי ביקורת בנפרד. שני הספרים הבאים בסדרה הם בעצם סיפור אחד שחולק ל2, המשכים של הסיפור הראשון אבל גם שונים ממנו בכתיבה, בעלילה ובהתבגרות הדמויות.

סייאון, אלקנסדר ושאר הדמויות המרתקות אינם כשהיו בספר הראשון.
הטוב בספר: העלילה נשארה מרתקת וזורמת ולא הצלחתי להניח את הספר בצד להרבה זמן.
הרע בספר: רמת האלימות עלתה ובצורה מיותרת ומאוד היה חסר לי אלקסנדר בכמות ובאיכות שהיה בספר הראשון.
הציון הסופי: מומלץ מומלץ מומלץ.
אם תצליחו להשיג את הספרים - משימה לא פשוטה בפני עצמה - לדעתי הצנועה לא תצטערוץ
קריאה נעימה.

אני לא נוהגת לכתוב ביקורות אבל ממש הרגשתי צורך לכתוב על הספר הזה במיוחד.
הספר הראשון היה מדהים ומיוחד בהחלט, כשרואים את האזיקים על הקרקע ממש יכולתי לראות את זה מולי ואפילו את הפיסקה שזה קורה בה שיננתי באותו הזמן.
הספר השני אמרו לי שהוא לא טוב אבל בסך הכל נהניתי ספר טוב פשוט לא ברמה של הראשון.
לעומת שני הספרים הראשונים על הספר השלישי אני לא יכולה להגיד אפילו מילה אחת טובה. לקח לי חודשיים לקרוא את זה כשבדרך כלל לוקח לי יום אחד, באמצע הפסקתי ועברתי לספר אחר ולהכריח את עצמי לשבת ולגמור את הספר הזה היה אחד הדברים הכי קשים שנאלצתי לעשות. הספר ארוך ומשעמם, באיזשהו שלב כל כך נמאס לי מהתיאורים של כל דבר שפשוט התחלתי לדלג עליהם (ואז לחזור אחורה כי הרגשתי אשמה שאולי אני מדלגת על משהו חשוב) והחלק הכי בעייתי בספר זה שלמרות שהשקעתי וישבתי לגמור את הספר בסוף הוא לא סוגר אף אחד מהקצוות החשובים, כאילו הסופר חשב שיהיה עוד ספרי המשך. זה הכי שיגע אותי, שיהיה ספר גרוע ומשעמם רק שלפחות יסגור מעגל.
אז למרות שאני בדרך כלל מכריחה לסיים את הספר האחרון בכל טרילוגיה גם אם הוא גרוע (בהנחה שהקודמים היו טובים) בספר הזה אני לא רואה שום סיבה. כל מי שמתלבט אם לקרוא את זה כי הוא קרא את השניים האחרים יכול בשמחה לוותר על זה הוא לא מציע שום סגירת מעגל ורק הורס את הטעם הטוב מהספרים הקודמים.

אחרי ציון 10 של הספר הראשון ו6 של השני זה מקבל 5.
לצערי לא הצליח להמריא.