פול אוסטר שקראתי ספרים רבים שלו בעברית ובאנגלית, הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. אהבתי גם את ספרות "הדמיון" שכתב. אבל בייחוד אני אוהב את ה"ממוארים", שלו. זיכרונות תמיד מרתקים אותי.
אבל לגבי הספר הזה אינני יכול לומר זאת בצורה גורפת. פשוט בגלל שיש פה בעצם שני חלקים: בחלק הראשון הוא מעלה את זיכרונותיו כילד אמריקני טיפוסי; זיכרונות מבית הספר, שחקני הפוטבול והבייסבול שהעריץ, ספרים שקרא סרטים שראה (כולל כמה עלילות מרתקות שלהן) היחסים האומללים בין הוריו... "התגלית" שגילה לפתע שהוא אמנם אמריקני אבל "לא-לגמרי" כי הוא גם יהודי... וזה בהחלט מעניין. אותי כישראלי ריתק וחידש לי סיפורו האמיתי אודות תומס אדיסון, הממציא הנערץ והמפורסם; אביו של פול אוסטר עבד אצל אדיסון תקופה קצרה ואוסטר הצעיר סיפר זאת בגאווה לכל ילדי כיתתו עד שמאוחר יותר כשקצת התבגר סיפר לו אביו, שלאחר זמן קצר בעבודתו, כשנודע לאדיסון שהנ"ל הוא יהודי הוא פיטר אותו באופן מיידי!... (מסתבר שגם גאונים יכולים להיות אנטישמיים...)
החלק השני של הספר מבוסס על מכתבים רבים ששלח אוסטר הסטודנט בסוף שנות השישים מפריז ומניו יורק לאישתו (הראשונה) ששהתה אז בלונדון, בזמן היותו סטודנט. המכתבים הם בדרך-כלל "סתם" מכתבים פרטיים והם הרבה פחות מעניינים
אולי חוץ מהמכתב המסיים את הספר שבו הוא ניסה גם במקור "לבדר" את בת-זוגו... ושוב כישראלי אני חייב לצטט פה משהו שלו לגבי ישראל בזמן מלחמת ששת הימים: "השתעשעת במחשבה להתגייס לצבא הישראלי, מפני שישראל לא הייתה לך אז ארץ בעייתית, עדיין ראית בה מדינה חילונית סוציאליסטית שאין דם על ידיה"... (עמ' 171)
ללמדכם למה היגענו... ומה נורא מצבה הבינלאומי של ישראל – עד כדי כך, שסופר יהודי אמריקני מתנצל על כך שאי פעם חשב לעזור לישראל (ובמובלע מה הוא חושב עליה היום...) בכל אופן מדובר בספר ש"שווה" קריאה גם אם סיומו "פחות מלהיב"...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
