ביקורת ספרותית על מנגד מאת יעל דיין
ספר טוב

---

ראשית, קראתי את הספר בשקיקה.תוך מספר שעות סיימתי את קריאתו.

יעל דיין נגעה בלבי .ליבי נכמר , ולאו דווקא עליה , ליבי נכמר על קריסת הגוף, אובדן היופי הנשי, כחלק טבעי מתהליך ההזדקנות.

אין בתיאורים החדים של השינויים והחולי שהיא עוברת, כל פילטר מרכך. ויחד עם זאת יש נחמת -מה בעיניים, עינייה -היא שעדיין רואות בסקרנות את יפי הטבע והעולם, בידיה שמטפלות בצמחיה ביתית תל-אביבית , צמחיה הגדלה לתפארת , אך גם היא קמלה כדרך הטבע, במחזור חיים משלה...
נוגעים ללב בצורה מכאיבה תיאורי הסבל הרב שעבר בעלה , יסורייו ויסוריה-היא.נאמנה , רגישה עד מאוד לכאבו, ומסורה עד בלי דיי.
ובכל -זאת, עם כל ההומניות שאישיותה אומרת, בפעילותה הציבורית למען מיעוטים, למען השלום ,כה חסרה לי גישתה החומלת במקצת כלפי כל הקורבנות מהעבר השני במפה הפוליטית. אין כמעט זכר לקורבנות מעמינו ביחס לתיאוריה המפורטים של קורבנות בצד הערבי.
גם תיאור פגישתה הסודית עם יאסר עראפת , מתוארת באופן תמים, כהרפתקאה אורינטלית בטוניס.אותה הרפתקאה שעוררה את זעמו של יצחק רבין עליה.
כמה עצוב להדקן-כך, ללא נחמה , בחילוניות עזה, ברצון עז שלא יודע שובע להבין דברים באופן מדעי וקר...מעט אמונה בנשגב , בבורא -עולם, חיבור לעולם יהודי היו עוזרים לנפשה מבחינתי...יש לציין דברים אילו נכתבו לא בהתנשאות, אלא בשל הקרבה הרבה שחשתי ליעל דיין .היא נראית לי כה ישרה, נבונה ואנושית.
לסיכום, הספר מרתק, יפייפה אך מאוד מאוד כואב לקריאה.

» ביקורות נוספות של אוהבת תכלת
» ביקורות נוספות על מנגד