ביקורת ספרותית על חיי נישואים (מהדורה מחודשת) מאת דוד פוגל
ספר מעולה

---

לאחרונה יצא לי לעקוב אחרי תופעה מעניינת בתחום הספרות, ז׳אנר שתופס תאוצה בקרב נשים, בנות כל הגילאים החושקות במאהב רומנטי, חושני ומסתורי.
ספרים אירוטיים צצים בכל מקום כפטריות אחרי הגשם. מציעים עטיפות מגרות כמו זוג דובדבנים (פטמות), פרח סחלב בצבע שנהב הדומה לנרתיק שעדיין לא בותק ושפתיים באדום בוהק המאיימות לבלוע או לגמוע את פרצי תשוקתו הפראית.
ספרי החשק הללו כמו שאר העזרים למכירה, בהם הייתי נתקלת במוסף הסופשבוע של ידיעות בהיותי נערה: ויברטור מטיוואן בצורת חתול וורוד, ביצי חשק ובובות מתנפחות שנועדו לסיפוק מיידי.
קנה עכשיו ונשלח לך מעטפה חשאית הביתה, ללא שם, ללא מיקום, ללא צורך להזדהות.

כעת אין צורך בכל אלו. הכל נגיש ומוכן לשימוש מיידי וזאת על מנת שהסיפוק יהיה מהיר כברק. לאף אחד אין צורך לדעת מהיכן אנו שואבים את התענוג, מהיכן נובעות כמיהותנו, מדוע למשל היא נהנית להשפיל והוא נהנה להיות מושפל.
זה לא שזה לא מעניין, זה פשוט מפחיד ומעורר חשיבה עמוקה והורס את האורגזמה המצויינת שאוטוטו אני עומדת לקבל!
ובצדק, למה שארצה לדעת מדוע החנק מזרז הגעת שיא וסטירת לחי את הרצון לכרוע ולעשות כל מה שרק ידרשו ממני?
פאק איט! אני לא רוצה לחשוב על מה שגורם לי לתקתק, אני פשוט רוצה להתפוצץ.
בלי טיימר, בלי גורמי השהייה, כאן ועכשיו!
אבל...
וזה אבל גדול! מבלי להכיר את עצמך, מבלי לדעת מי אתה באמת (וזה נכון אגב לגבי כל תחומי החיים) הכל נעשי שטחי ורדוד, חסר תוחלת ומייאש.

יצא לי לקרוא, לשמוע ואף לדסקס אודות מערכות יחסים סאדו - מזוכיסטיים.
ישנם מוטיבים שחוזרים על עצמם, הכל דיי פשוט ומובנה ואפשר גם לבנות חוקים בסיסיים בין השניים שאמורים למנוע תאונות עבודה, ממש כמו שעובד בניין חובש קסדה למקרה שתחליט לבנה ליפול על ראשו.
אך הנה, בפעם הראשונה בחיי אני קוראת אודות הצד הבאמת האפל של יחסים אלו ואם חשבתם שהלקאות, צביטות וחבלי תלייה מעוררים תחושות של פחד וסמרמורת, כדאי להתנסות בדברים האמיתים, ב״גודאייבות״ של כל הרגשות הנוראיים העולים מתוכנו כמו ביוב השורץ מקקים: אפסות, חולשה וחוסר אונים, תסכול, דיכאון ושעמום
אי יכולת, אי רצון ואי הידיעה שאתה שווה משהו, שאוהבים אותך, שהקיום שלך בכלל מזיז למישהו.
דוד פוגל, גאון ספרותי שקיצו תאם, למצער, את הלך הרוח של ספריו כתב יצירה עילאית אודות הבפנוכו שלנו, הסביר בדייקנות מופתית מה גורם לנו לתקתק.
חדר לגלגלי השיניים של השעון בתוכנו, פרקם וחיבר הכל מחדש.
והבשורה עפ״י פוגל, מרה ונוראית היא. החיבור הזה בין כל הגלגלים והברגים שאמורים לעבד את המחשבות למעשים מעורר בקורא פלצות ממש.

מסופר על אדם ממוצע בשם רודולף גורדוויל אשר חייו חולפים להם בנינוחות משועממת. הוא סופר, איש רוח נעים הליכות אשר משוטט ברחובותיה של וינה ומחפש סיבה ממשית לקיומו.
הוא כותב מדי פעם, נפגש עם מרעיו בבתי הקפה הפזורים ברחבי העיר ובסה״כ עולה על העצבים עד לאותו רגע קריטי בו הוא פוגש את תיאה הברונית שתהפוך עד מהרה לאשתו ולסיוט המתמשך של חייו.
מאותו הרגע בו נישא לה, משתנים חייו עד לבלי היכר; הוא הופך להיות צל רדוף של עצמו ואינו יכול לעצור את קרון רכבת השדים אליו הוא מרותק.
סבלו פיזי ונפשי וכסופר אשר נפשו דואבת ומיוסרת ממילא, מחליף פוגל חליפות תפקידים עם גיבורו הראשי ונותן לנו הצצות מרובות לקרביו.

אם בהתחלה היה גיבור, בהמשך הפך לשפן ועם השפן הפחדן, המתלבט והאיכפתי יכולתי להזדהות. יכולתי להבין את התרפסותו כלפיה, את העונג שבנפילה, את מתיקות ההשפלה.
לא הייתי צריכה לקרוא תיאורי זימה אודות הצלפות בפרגולות עור רטובים מזיעה או קשירות ביזאריות נוסח חמישים גוונים של אפור.
מספיק היה לי לקרוא אודות הלך רוחו, מחשבותיו ומעשיו.
אבחנותיו הפסיכולוגיות כה דקות הן עד כי אם אמשיל אותן לאיבר הזכרי, ייתכן ותפספסו וואחד חדירה.
טבע האדם חמקמק מטבעו ממש כמו אורגזמה נשית אך לא אחד כפוגל יכזיב והיודעים לקרוא בין השיטין (ואני ביניהם) חגגו על הספר הזה כמו שצריך.

וכעת אזהרה: לקופצים על המציאה וממהרים להשיג את היהלום שבכתר, את מיליארד גוונים של זהב, את ספר הספרים.
השפה הפוגלית קסומה אך אינה תמיד נהירה. היא כתובה בטוב טעם אך עדיין מפעם. לא מדברים כך יותר, לא כותבים באופן כזה ולא זוכים להטבות מיידיות כמו בז׳אנר שהזכרתי.
אין צילומים מפתים או תיאורים עסיסיים.
זה לא סטייק, בטח לא שוקולד.
וסביר להניח שתצאו ממנו בשן ועין,
אך תבינו מאיפה הוא בא, ממה זה נובע ולמה לעזאזל?!

חזק(ואמץ)!!!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על חיי נישואים (מהדורה מחודשת)