ההתייחסות שלי למונחים "טוב" ו- "רע" הייתה תמיד חד משמעית באמביוולנטיות שלי כלפיהם... אז אולי זו קלישאה שחוקה, אך קשה לי לראות דברים בשחור ולבן, ותמיד אני מוצא בהם גוונים רבים של אפור (אך בהחלט לא חמישים במספר...). הוא הדין בנוגע לספרים: ספר טוב? ספר רע? תמיד טענתי שספר שיהיה טוב לאדם מיטיב קרוא אחד יהיה רע למיטיב קרוא אחר. יתר על כן, אותו אדם עצמו, בתקופות שונות של חייו, יכול לראות את אותו הספר באור אחר לגמרי ולחוות דעה שונה עליו.
ועדיין, יש ספרים נדירים שמותירים בך רושם בל יימחה. ספרים שנצרבים בתודעתך לנצח ומרטיטים את נימי נפשך העדינים ביותר. ספרים שצמרמורת של התרגשות חולפת בך שעה שאתה ממליץ לחבריך עליהם. ספרים שתאהב לנצח. לנצח? סליחה, עד אחרון ימיך. הרי בני תמותה אנו, ואין כמו הספר הזה להמחיש זאת. בקיצור, ספרי מופת.
כזה הוא הספר "מוסיקת המקרה" של פול אוסטר. לדעתי, ספר גאוני.
ג'ים נאש יורש מאביו סכום כסף גדול בנקודת משבר בחייו - אשתו נוטשת אותו ובתו גדלה בבית אחותו. הוא מנצל את הירושה ונודד במכוניתו בדרכיה של אמריקה. כאשר כספו אוזל הוא נתקל (במקרה, כמובן) בבחור בשם פוצי, אשר מצטיין בפוקר ועומד להביס שני טירונים מיליונרים. רק שאין לו כסף לשחק... גי'ם חובר לפוצי ומצטרף להשקעה הבטוחה. כמובן שהמשחק מתפתח אחרת לגמרי, ותוצאתו תשנה את חייו של גיבורנו באופן קיצוני ביותר. המרחק בין עושר ועוני ובעיקר בין חירות ושיעבוד היה עד לפני רגע קט רחוק כרחוק מזרח ממערב, והנה ג'ים לומד שרק פסע מפריד ביניהם. האיגרא רמא מעולם לא הייתה קרובה כל כך לבירא עמיקתא, והר האוורסט קורס בשניות והריסותיו הופכות לים המלח הפרטי של גיבורנו. ודווקא כאן, ברגע השפל של חייו, מתחיל להסתמן תואם מוזר בין האני ובין העולם.
מוסיקת המקרה הוא משל פילוסופי מדהים על חירות ועל שיעבוד וכן על שבריריותם של החיים. יהיו שיראו בספר משל לשרירותיות הסתומה של המציאות, בעוד שאחרים יסברו כי כוח עליון כלשהו (אלוהים? היקום? גורל קבוע מראש?) עומד מאחורי הדברים. בין כך או כך, מידת השליטה של האדם על חייו עומדת כאן למבחן, ותוצאותיה הן הרות אסון לגיבורנו.
הסוף של הספר הוא גאוני, בעיניי. בנסיבות אחרות סוף כזה עלול היה להיראות מרושל, כמי שנכתב על ידי סופר ששרוי במחסום כתיבה חמור וממש לא ידע איך להתקדם. בספר הספציפי הזה הסוף משתלב בעלילה בצורה מבריקה. הסוף המטלטל העביר בי צמרמורת פיזית ונפשית, וניתן למצוא בו, לדעתי, תמצית מזוקקת של המשמעויות והרבדים הרבים הגלומים ברומן.
הספר קצר מאוד, אך אל נא תתנו למיעוט עמודיו להטעותכם. הרומן צפוף ודחוס מאוד, הן מבחינה עלילתית והן מבחינה אלגורית. לכל פסקה, לכל משפט ולכל מילה יש משמעות, וביחד הן חוברות ומרכיבות, לדעתי, יצירת מופת ספרותית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
