ביקורת ספרותית על טרנזיט מאת אנה זגרס
ספר טוב

---

כבר בהתחלה ברור שאני מאד אוהב את זה, כי עמדה של מספר נונשלנטי, כזה שכאילו לא אכפת לו מכלום גם כשמסביב מתרגשים האסונות, שמסוגל להסתכל בגיחוך על הסיטואציות הכי נוראיות, אבל גיחוך שיכול לסחוב עליו אמפטיה, לא גיחוך מעליב, עמדה כזאת אני מאד אוהבת.

הסיפור מתרחש רובו במרסיי בזמן מלחמת העולם השנייה. הנמל של מרסיי, שהיתה תחת שלטון וישי, היה נקודת הימלטות מאירופה והמוני פליטים מגרמניה, צרפת ומזרח אירופה גדשו את העיר מתוך תקווה לברוח, בעיקר ליבשת אמריקה.

המספר, גרמני שנמלט ממחנה עבודה והתגלגל למרסיי דרך פריז, דווקא לא משתוקק לברוח, כאילו לא מבין מה זה משנה. הוא שוהה בעיר שרוב באיה עסוקים בסבך של פעלתנות בירוקרטית על מנת להשיג את כל האישורים והכרטיסים שנדרשים כדי לצאת ממנה, וזה כמו לשבת על כיסא כשכולם סביבך נעים במעגל, אבל המעגל כל כך גדול שכל מי שנמצא עליו נדמה לו שהוא הולך ישר ורק אתה, שיושב באמצע, מבין את המסלול האמיתי.

יש פה, מעבר להכל, אנשים בשעת מצוקה שחלקם זקוקים למשענת וחלקם מספקים כזו ויש גם כאלה שלא אכפת להם אלא מעצמם וזה מסופר נהדר, אנושי, מסקרן ומותח, כך שזה נשמע מוכר ורלוונטי גם אחרי למעלה מ 70 שנים.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על טרנזיט