ביקורת ספרותית על טרנזיט מאת אנה זגרס
ספר מעולה

---

"מה זה,למה כולם עומדים מול השער?" אמרתי לחברה שהלכה איתי.
"אולי השומר לא נותן לצאת",היא ענתה.
"מה זה הדבר הזה,כבר 11 וסיימתי את הבית ספר,יום שישי היום,אני רוצה הביתה!",עניתי לה.
"אני אלך לבדוק מה זה,זה ממש לא נראה לי הדבר הזה,יש לי זכויות ואני מודע להן",אמרתי לאיזו ישות בלתי נראית.
"למה לא יוצאים?"שאלתי את החבורה שעומדת ליד השער.
"יצחק השומר לא נותן לצאת",ענה לי ערס בקול מאנפף,כאילו הוא מצונן.ראיתי אדמומיות ליד האף שלו,אולי מקינוחי האף בגלל הנזלת.
"אבל מה זה הדבר הזה,מותר לצאת ב-11",אמרתי כקובע עובדה.
"היה אפשר,עכשיו כבר לא",ענה לי הערס.
"איזה שטויות,איך אתמול היה אפשר והיום לא?אני מודע לזכויות שלי,אתה שומע?!" אמרתי בקול רם בכוונה,כדי שהשומר ישמע.
פתאום השומר פנה אליי ואמר,"תקשיבו זאת לא אשמתי,מבחינתי בכיף שתלכו.זאת המנהלת,היא לא מסכימה,ואם אני משחרר אתכם מפטרים אותי".
"זאת פשוט חוצפה! אני רוצה הביתה!"אמרתי,כאילו מדובר באמת מוחלטת,אקסיומה שאי אפשר לערער עליה.
ופתאום בלי ששמתי לב,נמצאתי במרכז מעגל שומעים."יש לנו זכויות,חופש התנועה!אי אפשר למנוע מאיתנו לצאת,זאת זכותנו החוקית המעוגנת בחוק!"
המשכתי עם הנאום חוצב הלהבות,כאילו כל רוחות הרטוריקנים והנואמים הגדולים התמזגו יחדיו ונכנסו אל גופי,"מה אנחנו רוצים?"
"הביתה!"
ומתי אנחנו רוצים?"
"עכשיו!!!!"

הסיטואציה שתיארתי למעלה (קצת בחוסר הצלחה,עמכם הסליחה) לא באמת התרחשה (ממש,כאילו שאני אנאום נאום חוצב להבות) אבל הרעיון הכללי שעומד מאחוריה באמת קרה.
ניסיתי להעביר לכם את האבסורד שמתרחש בספר-המציאות המשתנה בצורה יומיומית בליווי עם ניירת בירוקרטית וסחבת של אשרות וויזות.
הספר כתוב כגוף ראשון,והמספר הוא אזרח גרמני שברח לצרפת וחי בה,ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה והשתלטות הגרמנים על צרפת הוא מבין שחייו בסכנה ולכן מחליט לברוח.לאן? לא משנה,העיקר לא להישאר לאירופה.הוא בורח למרסיי,עיר הנמל הדרומית בריביירה הצרפתית,בתקווה למצוא שמה אנייה ולעלות עליה.
אבל זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע.כדי לצאת מאירופה צריך לפחות דוקטורט בבירוקרטיה וסחבת כדי לנסות ולהבין את התהליכים הללו.עבדכם הנאמן ינסה להסביר את זה-קודם כל,אתם צריכים תעודת פליט.רק ככה תוכלו להישאר במרסיי,כי אם לא-תקבלו תעודת שהות כפויה ולא תוכלו להוציא ויזה.ואז,אבוי,תצטרכו לחזור לעיירה שלכם שכבר נכבשה על ידי גרמנים,ותצטרכו לנסות ולהוציא תעודת תושב ולבקש העברה למחוז אחר.אבל נגיד שהצלחתם להוציא תעודת פליט (הידד!).עכשיו תצטרכו ללכת לאחת הקונסוליות השונות.בואו נבחר למשל את מקסיקו,כמו זו שבחר בה המספר.כדי לקבל אשרה למקסיקו,תצטרכו לשלם (כמובן) וגם שמישהו יערוב לכם.ונגיד שהצלחתם.השגתם ויזה! (הידד!).אבל איך תגיעו למקסיקו? דרך אנייה כמובן.אבל איפה האנייה תעצור? בספרד,פורטוגל ואז בארה"ב,ורק אחר כך במקסיקו.אז אתם גם צריכים טרנזיט (כלומר תעודות מעבר) למדינות שציינתי לפני כן.ונגיד שהצלחתם להוציא את כל התעודות הללו,עדיין חסרה לכם אשרת יציאה מצרפת,וכמובן שתהיה אנייה עם מקומות פנויים ליעד הנכסף.אבל אבוי,גם צריכים שכל התעודות יהיו תקפות באותו הזמן! עד שתקבלו את הויזה,פג תוקף הטרנזיט,וחוסר חלילה.
בקיצור-אוי הברוך.

אחרי התיאור המייאש הזה,אפשר להבין למה בחר המספר בזהות של איש מת,רק בגלל שלאיש המת היה ויזה למקסיקו וטרנזיט.אם הוא הגיע בסוף ליעד הנכסף או לא,אשאיר לכם לגלות לבד..

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על טרנזיט