ביקורת ספרותית על בושות מאת גורי אלפי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 24 בדצמבר, 2015
ע"י פואנטה℗


אז כבר בהקדמה, גורי אלפי דואג להבהיר לנו מה לא נמצא בספר: אין עלילה, וגם לא נרטיב או עלילה (למי שחיפש עלילה, אז אין), אין גם אוצר מילים, אין מתח, אין צנזורה, אין מין (סתם, יש), אין קתרזיס ("הקתרזיס היחיד שיכול להתרחש בסיום הספר זאת ההבנה שלכם שיצאתם אידיוטיים שבכלל קניתם אותו ושיתפתם פעולה עם פולחן האגו המביך הזה") ואין מסר ("חוץ מאחד, שאומר אותו כאן ועכשיו: "לכל אדם מגיעה חניית נכה").

אכן. לא מצאתי את כל אלה. מה חיפשתי? האמת, חיפשתי להתפוצץ מצחוק. ואם לא להתפוצץ, אז לפחות לצחוק בקול, צחוק בריא וחזק ומביך כזה שאחריו עוד ממשיכים לעשות קצת קולות של 'אויש, זה טוב', 'גדול' וכאלה. לא, לא הגזמתי. לא נראה לי שזאת בקשה מוגזמת לצפות לצחוקים ושיגועים בספר של גורי אלפי. וגם הוא עצמו מכריז באותיות שחורות גדולות, על פני שני עמודים, בערך במחצית הספר: "צחוק הוא התרופה הטובה ביותר אלא אם אתה מתחבא מהנאצים בעליית גג".

לא, לא בושה להודות שרציתי להרוויח מופע סטנד-אפ בעלות אפסית (את הספר הרי שאלתי מהספרייה כמנהגי בקודש). יש בזה חסרון מסוים כי חסרה המימיקה ושפת הגוף של המְסַפֵּר אבל לא התקשיתי לדמיין את אלפי מספר את מה שהוא כותב, ממש שמעתי אותו אומר את המילים בקול צעקני משהו ומסיים כל משפט בדרמטיות חיננית עם קְרֶשֶׁנְדּוֹ, כמנהגו בתוכניות סאטירה בהשתתפותו ובכיכובו.

והנה מגיע הרגע שחששתי ממנו אבל אין ברירה – לא מצאתי את מבוקשתי. לא התפוצצתי מצחוק וגם כמעט ולא צחקתי בקול, רק חייכתי פה ושם. וזהו. ניסיתי לנתח את זה והגעתי למסקנה השחוקה והמתבקשת שזה כנראה לא גורי אלפי, זאת אני. בדיחות ושירי הלל לאיקאה לא הצחיקו אותי, סיפורי סקס וחרמנות של הכותב לא הצחיקו אותי, סיפור על 'כלב אידיוט' שבגללו בני הזוג אלפי החליפו 7 ספות לא הצחיק אותי, ה'נפילה' בהצטרפות לקומונה לא הצחיקה אותי, נחירות שלו ורגליים קרות שלה – מיצינו, לא?, משמרת ערב עם הילדים בלי האישה שהסתיימה ב- take-away ומקלחות עם מים קרים לא הצחיקה אותי, שיחות מורכבות של שני גברים ("-מה אתה עם פרצוף? – סתם...לא יודע. – וואלה.) ומה עומד מאחוריהן – נראה לי שגם די מיצינו, אם תשאלו אותי . וכך גם סיפורים על לאן מגיעות העורלות, שירי אורגיות, הילדים-רצו-כלב-אמרתי-לא-אז-אבא-מחר-נלך-לקנות, ועוד.

ואם כבר הגעתי לקטע של 'אמרתי לא, אבל זה לא מזיז לילדים שלי בכלל....חחחחחחחחחחח', אני ארשה לעצמי לפרט:
אם היו מנפיקים בבורסה את מניית 'סמכות הורית' (להלן PA - Parental authority), הייתי משקיעה במניית PA ב- short (יעני, מכירה בחסר), והייתי מרוויחה יופי מירידה קבועה ותלולה של PA לאורך השנים. מה אני מנסה להגיד בעצם? משהו כמו - הבדיחות על כך שהילדים מנהלים את חיינו ומחליטים עבורנו מה לעשות, מה לקנות, מתי לקנות, לאן ללכת וכדומה, או בקיצור נמרץ, הבדיחות על הורה מסמורטט, לא מצחיקות אותי. תגידו מה שאתם רוצים. תחשבו מה שאתם רוצים. בעיניי זה פשוט לא מצחיק, זה עצוב. עצוב מאוד. אז אי לכך ובהתאם לזאת, לא צחקתי גם מהבדיחות מהסוג הזה, כגון סיכום הבילוי בשלג - "אחרי שהקטנה השתמשה באייפון כדי לחצוב איגלו, אין שום תיעוד של הנסיעה הזאת".


אני: גורי, מה עניינים?
גורי: בסדר. מי את?
אני: אני פואנטה. אתה בטח לא זוכר אותי אבל למדנו באותה שכבה בתיכון.
גורי: וואלה? לא זוכר. את רוצה חתימה?
אני: ההממ, לא. אין צורך. רק רציתי להגיד שקראתי את הספר שלך.
גורי: נו, ומה את אומרת?
אני: תשמע, זה קצת מורכב. היו קטעים ממש טובים, היו כאלה שפחות. אולי תקרא את מה שכתבתי כאן למעלה?
גורי: אוקיי, אני מבין. אז לא כל-כך התלהבת.
אני: האמת? לא כל-כך. אתה לא כועס, נכון?
גורי: מה פתאום? זכותך.
אני: יופי, הוקל לי. אהה, רק שתדע לך שהאיורים מדהימים. ממש.
גורי: תודה אבל את יודעת, את האיורים לא אני עשיתי. זאת מירב שחם. היא באמת מדהימה. אפילו התאשפזה בגללי, מסכנה. היא גם אומרת שאני פסיכי. קראת את 'דבר המאיירת', נכון?
אני: כן, קראתי עד הסוף, כולל. אפילו מצאתי פואנטה. חייבת לצטט. זה קצת ארוך אבל לא נורא, כולם כבר פרשו ממילא, זה רק אנחנו:

אולי כדי להקל על הבחירה בבת זוג אופטימלית, הממצאים הגנטיים צריכים להיות מודפסים לנו על הרגל כמו רשימת מרכיבים על שקית צ'יטוס: מנהיגות 12%, יצירתיות 5%, חרמנות 76%. *עלול להכיל שחצנות, פחדנות ובוטנים. הדודים מאמריקה הגיעו לביקור מולדת (אני יודע שמדובר בתפנית חדה, אבל תהיו איתי, יש פואנטה בסוף). ישבנו לארוחת ערב והשתדלנו כמיטב יכולתנו להציג מצג שווא בנוגע להתנהלות המשפחתית. היחידים שלא קיבלו את המזכר שיש להתנהג כאילו אנחנו "משפחת בריידי" היו הקטנטנים בשולחן. מתישהו החל האחיין המתוק שלי להתעקש על מנת קטשופ גדושה על השניצל. כשאני אומר גדושה, אני מתכוון שהשניצל נעלם בצלחת, אחריו נעלמה גם הצלחת והכל התחיל לנזול על המפה הלבנה כמו סצנה מהסרט "הניצוץ". אחי סינן אל הבן שלו שיפסיק עם הבושות, אך הוא בשלו. אחרי שתי דקות רצופות, הוא נשבר וגער בילד מול הדודים. אחרי מבוכה קצרה-ארוכה, הפטירה הדודה מאמריקה משפט נהדר. היא אמרה לו:
- תהיה נחמד לעצמך.
היא הסבירה שהילד כל כך דומה לאבא שלו כשהיה בגילו ואפילו סיגל לעצמו את אותם הרגלים מגונים. אז שיניח לילד ופשוט יהיה נחמד לעצמו.
אולי אם נהיה נחמדים לעצמנו, נצליח לצאת ממעגל האשמה, נענוד בגאווה את מחרוזות ה- DNA על הצוואר, ונכריז: "אלה הגנים שלי. הם מחורבנים, אבל הם שלי!"


גורי: כן, גם אני אוהב את הקטע הזה. סיפור אמיתי.
אני: אז יופי. שמחה בשבילך. ספר טוב למתנות, אתה יודע?
גורי: כן, תודה. לא מתלונן. אבל תגידי, לא היה יותר נחמד לדעתך להגיד מהתחלה שאת מכירה אותי? גילוי נאות וכאלה?
אני: טוב, אל תגזים. אני לא מכירה-מכירה אותך. סתם היינו באותה שכבה בתיכון. ביג דיל. זוכרת אותך מספר בדיחות בטיול השנתי באילת, על נפיחות של בנים ופרצופים של בנות שנגעלות אבל עושות את זה בעצמן בשקט, מתחת לשמיכה...וזהו בערך.
גורי: סבבה, אבל יש לי שאלה. היית קוראת את הספר אם לא היינו באותה שכבה בתיכון?
אני: הממממממ....עלית עליי. רוב הסיכויים שלא. אבל היי, ביקשתי שיוסיפו אותו לאתר וכתבתי עליו, אומנם לא בהתלהבות יתרה אבל בכל זאת. מחצית הכוס המלאה, לא?
גורי: אני יודע? אולי. טוב, יאללה, חייב לזוז.
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
תודה, חני. גם אותי הוא מצחיק רוב הזמן, הוא אחד הטובים בארץ וזה משהו שאי אפשר לקחת ממנו.
לא התיימרתי לערער על מעמדו ועל כישרונו כקומיקאי.
כל מה שאמרתי זה שלא עפתי על הספר הזה.
ומכיוון שהוא עצמו אמר שאין שום מסר, נראה לי מיותר לחפש אמירה אם אין אמירה.
חני (לפני 3 שנים)
בכל אופן גורי מצחיק אותי רוב הזמן במיוחד כשהוא משתטה לו ,הוא סטנדאפיסט אחד הטובים בארץ זה משהו שאי אפשר לקחת ממנו.
כנראה שהייתה לו אמירה לומר,צריך להבין מהי?
שבת נפלאה
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
חני, תודה!
אני מניחה שהביקורות שלי מעניינות אותו כשלג דאשתקד.
ואת הביקורת הזאת הוא כבר קרא ואף אמר שהוא לא כועס -:)
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
תמיד אוהב אותו, תודה לך :-)
חני (לפני 3 שנים)
לא כל אחד יכול להיות סופר .סקירה נפלאה. מעניין אם הוא יקרא את הביקורות שלך?
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
זשי, תודה! עם אלון קשה להתווכח.
הפעם אני אצטט את עצמי (כמה מקורי...): "לא, לא הגזמתי. לא נראה לי שזאת בקשה מוגזמת לצפות לצחוקים ושיגועים בספר של גורי אלפי".

ועוד משהו, אחרון בהחלט: אם הספר שלו נועד בעיקר להביך, אז לגמרי פספסתי את הפואנטה (והאמת שהיה רמז עבה בשם הספר). וגם אמרתי שרוב הסיכויים שזה אני.
ועדיין, מרגישה כאן פספוס גם בשבילו (ספר ראשון, ואולי האחרון, מושקע כזה וכל זה) כי אני המשכתי הלאה, למרות המבוכה :-)
תמיד אוהב אותו (לפני 3 שנים)
אהבתי את הביקורת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים)
ביקורת קטלנית, פואנטה! גורי אלפי הוא איש מצחיק, וקורה לפעמים שהספרים פחות. וכמו שאמר אלון, ואני מסכים איתו, אין באמת ספר מצחיק שגורם לך להשתפך מצחוק על הספה כמו נגיד תוכנית טלוויזיה.

הדיאלוג שלך ושל אלפי יפה, והמילים שגורי אומר מתאימות לקולו הצעקני משהו.

פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
אהה, זה משנה את כל התמונה -:). עכשיו תורך לקרוא ולמצוא שם את מה שאני לא מצאתי.
אגב, העיצוב מהמם (כאמור) אז רק בשביל זה כדאי לך.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים)
זה יכול להיות גם מביך
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
אלון, שוב אתה נותן לי את כל האפשרויות -:) איך יוצאים מזה??

אוקיי, סתם פתחתי שני עמודים באקראי. מעתיקה:

ביזאר: מממ...איזה גרביון רשת...סקסי...זה לכבודי?
#דברים שאני אוהב להגיד למארז שום

אסטרו: חושב על רכב החלל על המאדים שמוצב שם כבר חודש. בטח הצטברו על השמשה מלא כרטיסי ביקור של זונות.

אוליגרך: פעם כל המסחר עבד בחילופי חיות, היו יודעים שמישהו ממש מיליונר שהוא מפוצץ בחרא.

יאמי: תנובה נמכרה לסינים, נראה לי שאנשים יגיבו פחות טוב לשם: "קוטג' הגבינה עם הכלב".


איפה כאן אירוניה, שעשוע, עוקץ, ציניות, משהו? (מחק את המיותר)
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים)
זו פשוט אמנות (וגם אומנות) שונה בתכלית. יש אנשים מאוד מצחיקים שכתבו ספרים יבשים ומטה. כשהמדיום משתנה, חלק ניכר מהכלים משתנה, בוודאי במעבר ממשחק לכתיבה. אין ניואנסים של מימיקה, לא הפסקות, אין כמעט שום דבר מקביל. בספרים יש דברים אחרים, אבל אין מה לעשות שחלק הולך לאיבוד. אף פעם, אגב, לא קראתי ספר שהצחיק אותי כמו מופע חלש של לואי. גם ספרים שהתהדרו בסופרלטיבים של הצחקה. אני לא בטוח שיש דבר כזה באמת, ספר שהוא ממש מצחיק. ספר יכול להיות אירוני, משעשע, עוקץ, ציני, אבל מצחיק? מצחיק ממש? לא נתקלתי בכזה.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
אפרתיתי, מצחיקימית אחת -:).
לא אומרת שזה קל. יש בארץ כמה בודדים שיודעים לעשות את זה טוב, ביניהם גם גורי אלפי. מדי פעם אני הולכת למופעי סטנד-אפ של הטובים ומתגלגלת מצחוק, ואז חוזרת הביתה עם כאבי בטן, איפור מרוח ואדומה כמו עגבנייה.
אבל לענייננו, אם הייתי פוגשת את גורי אלפי במכולת ואומרת לו 'גורי, ספר בדיחה' והבדיחה לא הייתה משהו, הייתי אומרת 'טוב, הבנאדם לא מכונת צחוקים. קורה.'
אלא שכאן מדובר בספר שהוא עבד עליו לפחות שנתיים והוא אמור להיות המיטב, לכן האכזבה...בין היתר.
אפרתי (לפני 3 שנים)
להצחיק זו מלאכה קשה הרבה יותר מאשר להבכיא, במיוחד שנונימים ומצחיקימים וחדודים כמוך. יש אנשים שמתפוצצים מצחוק מהחלקה על קליפת בננה. אני מתפוצצת מצחוק כשאני קוראת פה תגובות של כמה אנשים.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים)
פגשתי אותו בעבודה כמה פעמים.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
אלון, מסכימה איתך בחלק הראשון. הוא איש מצחיק. אני עדיין חושבת ככה למרות שהספר לא הצחיק אותי במיוחד, כפי שניסיתי להסביר.
בקטע של בנאדם סבבה, אני לא ממש מכירה אותו. אתה כן?
פואנטה℗ (לפני 3 שנים)
רויטל, חן-חן!
הייתי חייבת לנמק, לפרט, להסביר ולהדגים את הרושם הכללי שלי, למרות שהיו קטעים ממש טובים...
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים)
גורי אלפי איש מצחיק וגם בנאדם סבבה. הפרומו האחרון לתכנית הלילה שלו ממש מצחיק.
https://www.facebook.com/TonightGuri.Keshet/videos/1665771843639529/
רויטל ק. (לפני 3 שנים)
ביקורת מצויינת פואנטה.
יופי של דו שיח ופירוט מה לא אהבת.
די מסכימה איתך לגבי בדיחות הסמכות ההורית, מבחינתי אפשר לשים אותן לצד הבדיחות על כמה אנחנו סובלים עם הילדים בחופש וכאלה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ