אז כבר בהקדמה, <mark>גורי אלפי</mark> דואג להבהיר לנו מה לא נמצא בספר: אין עלילה, וגם לא נרטיב או עלילה (למי שחיפש עלילה, אז אין), אין גם אוצר מילים, אין מתח, אין צנזורה, אין מין (סתם, יש), אין קתרזיס ("הקתרזיס היחיד שיכול להתרחש בסיום הספר זאת ההבנה שלכם שיצאתם אידיוטיים שבכלל קניתם אותו ושיתפתם פעולה עם פולחן האגו המביך הזה") ואין מסר ("חוץ מאחד, שאומר אותו כאן ועכשיו: "לכל אדם מגיעה חניית נכה").

אכן. לא

כשמו של הספר כן הוא: בושות.
הספר ענק ולא נוח להסתיר אותו, כך שימשוך הרבה תשומת לב. אז בושות להסתובב איתו.
תשומת לב זה סבבה אם אתה <mark>גורי אלפי</mark> - ופחות סבבה אם אתה סופר שרוצה שיקנו את הספרים שלו ולא כי הוא מפורסם.
יהיו לך בושות כשתבין שאתה לא מספיק נמכר לעומת <mark>גורי אלפי</mark>, אבל גם לא רוצה להצטלם בחצאית טוטו.

אפילו כשאתה בא לדבר על הספר שלך עם קהל אוהד, כולם מתעניינים במקום זאת בספר הענק של <mark>גורי אלפי</mark> עם ה

הלכתי לספרייה במצב רוח שפוף ולב כבד...הנגלה האחרונה שהבאתי מהספרייה, היתה גרועה.
הכלב שלי נפטר...עברתי על מדפי הספרים...ונתקלתי בספר "בושות", השוכב לו בצד על עדן החלון.
אולי ספר מצחיק...ירומם מעט את רוחי? חשבתי?

בשונה מ"פואנטה" - ניגשתי לספר ללא ציפיות. לא ציפיתי לסטירה בועטת, מבקרת, לא היו לי אשליות לגבי סטנדאפ
מטורף...או תוכן רציף.
פתחתי הספר והתחלתי לצחוק. כי היו קטעים מצחיקים. קטעים פחו