ביקורת ספרותית על מיכאל שלי מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 בדצמבר, 2015
ע"י לנה


נהנתי מאוד מהספר, ומדמותה המרתקת של חנה גרינבאום גונן ('ראשי תיבות ח"ג').

חנה השנונה, סופרת שאינה כותבת ספרים, שמתחבטת בחייה שכמו ללא אהבה לעתים, ולעתים האהבה סוחפת אותה.
גחמות הקניות שבהם נוסעת היא העירה ומבזבזת משכורת שלמה על שטות כזו או אחרת.
כמעט ומפתיע שהמחבר הוא גבר, כשמדייק להפליא בתיאור געגועיה לילדות רחוקה, לאביה שנפטר ולאמה שלא מתחברת אליה ולתאומים.

כשילדה את בנה, התעמק המחבר בתיאור היחסים בינהם, ויותר מזה, בתיאור היחסים המרתקים בין מיכאל לבנו, שלא ראיתי ולא קראתי אודות יחסי אב ובנו בצורה כה מדוייקת בעבר.

שתי נקודות שללא ספק אקח עמי
* "ליצן קטן שלי אולי תרקוד איתי? ליצן קטן נחמד רוקד עם כל אחד." אני מכירה את השיר הזה מאז שאני ילדה, ומעולם לא התעמקתי במשמעות הכה מאכזבת של תשובה זו כפי שחנה הטיבה לעשות.
* "דומים ודומים הימים ואני לעצמי דומה." המשפט שחוזר כמה וכמה פעמים במהלך הספר. ללא ספק אחד המשפטים הנכונים בחיינו, ההתמודדות הקשה עם השגרה.


6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ