ביקורת ספרותית על חידת סמירנוב מאת ספי אקוניס
ספר טוב

---

"שקט שיהיה באולם!" קריאתו של השופט עתניאל בן קנז היסתה את המולת האולם לכדי מילמולים שקטים ונדרש רק הסדרן, המכה בפטיש, להשלמת הדומיה.
"התכנסנו כאן היום כדי לגזור את דינו של הספר "חידת סמירנוב". עורכי הדין ישאו כעת את נאומי הסיכום. רשות הדיבור לעורכות הדין מצד התביעה: אסתר בלגינא ורעות רוח. בבקשה".
עורכת הדין אסתר בלגינא קמה ממקום מושבה, החליקה קמט בלתי נראה בחליפתה השחורה והחלה קוראת מתוך כתב התביעה שהכינה מראש.
"אוי לי", מילמל השופט בן קנז בינו לבין עצמו "ממש מגילת אסתר".

"ובכן, אדוני השופט, מדובר בספר המהווה השחתת זמן, או שמא שחיטת זמן. גולם שקם על יוצרו. חומרי גלם שנתפרו לכדי יצירה. אוסף של משחקי מילים, חלקם שחוקים למדי ואף אינם המצאתו המקורית של המחבר, ויש לבדוק האם לא עבר בשימוש בהם על חוק זכויות יוצרים התשס"ח.
לו היה קיים גם חוק זכויות קוראים, כבודו, הרי שניתן היה להאשים את המחבר אף במעבר על חוק זה.
משחקי המילים, חידודי הלשון, שימוש בשמות ידועים, כל אלה משווים ליצירה נופך של עומק שאינו מתממש ואינם מקדמים את העלילה ואף נמאסים על הקורא לאחר זמן מה.
לאור כל זאת, אדוני השופט, עלי לבקש מבית הדין לגזור את דינו של הספר לשלילה"

המלמולים בבית המשפט התגברו, הסדרן היכה שוב בפטישו.
"נשמע כעת את טיעוני הסנגוריה" הכריז השופט.
עורך הדין משולם פרובונו קם והילך לעבר הדוכן כאשר כרסו הדומה ליציקת ג'לי מתנדנדת לפניו.
"התנגדות כבוד השופטו!" קראה עורכת הדין רעות רוח. "עורך הדין פרובונו הוא דמות מתוך הספר "חידת סמירנוב" ועל כן נוגע בדבר"
"איננני נוגע בדבר" הרים עורך הדין משולם את ידיו לשם הוכחה "ואף אינני נגוע בדבר! זכותי לומר את דברי להגנת הספר!"
"זה חסר תקדים" מילמל השופט בן קנז וקינח את אגלי הזיעה שנטפו על מצחו.
"אם יורשה לי אדוני השופט" טען עורך הדין פרובונו "מאחר ובספר עצמו מופיע דיון באיכותו של הספר, מדוע לא תימצא דמות מהספר בעת דיון חיצוני לספר באיכותו של הספר?"
השופט בן קנז שלא רצה להסגיר את הבלבול שאחז בו החווה בידו מחווה קלושה שאפשרה לעורך הדין פרובונו לשאת את נאומו.

"ובכן, אדוני השופט, עלי לציין כי הספר "חידת סמירנוב" מצטין במקוריותו ובהומור שלו. אמנם נכון, חידודי הלשון ומשחקי המילים לא נועדו לשם העמקת הרובד העלילתי ולרוב אף אינם מקדמים את העלילה, עם זאת הם משעשעים ומהנים לקריאה, אינם מפריעים לדינמיות של העלילה ותורמים לדומיננטיות של המופרעות בעלילה. יש לציין כי גם כאשר נדמה שמשחקי הלשון ומשחקי השמות כבר המאיסו עצמם על הקורא, שולף המחבר בדיחה טובה או המצאה מקורית כזו או אחרת, כמו למשל, הדיון באיכותו הספרותית של הספר עצמו, המשיבה את עניין הקורא ומשיבה רוח רעננה על דפי הספר.
כעת ארצה לזמן את עד ההגנה, העד הומינום -
מה תוכל לספר לנו על הסופר, ספי אקוניס?"
"אממ... כלום" מילמל העד שלקה בפחד במה מול הקהל הגודש את אולם בית המשפט. "כלומר, אני לא יודע מי הוא, הוא חסוי... גם השם אפי אקוניס אינו אלא שם בדוי..."
"בבקשה!" עלץ עורך הדין פרובונו כשכרסו מקפצת מצד לצד "הנה! זהות הסופר אף היא מהווה חידה, כרמז לחידות שבספר עצמו ובראשן החידה המרכזית - חידת סמירנוב, שהרצון לדעת את פתרונה מדרבן את הקורא ושומר על עירנותו לאורך הקריאה ועל כן אין ספק שזהו ספר ראוי על פי כל אמות המידה ואמות הספים באשר הם.
ההגנה סיימה את טיעוניה, אדוני השופט, וממתינה בקוצר רוח לפסק דין אוהד"

הסדרן היכה שוב בפטישו.
"ובכן" אמר השופט בן קנז "לאחר עיון מעמיק בטיעוני שני הצדדים ובספרי החוק הרלוונטיים, אינני מוצא כל בסיס חוקי שיאפשר לי להכריע לכאן או לכאן. בלית ברירה מוטל עלי להותיר את הבחירה בידי הקוראים, על אף חוסר מקצועיותם. יקרא הציבור וישפוט."

ישיבת בית המשפט ננעלה.
גלוריה, הקלדנית, שוב שברה שיא בסוליטר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על חידת סמירנוב