ביקורת ספרותית על חידת סמירנוב מאת ספי אקוניס
ספר טוב

---

לפעמים צריך ספר שעושה ראש קל ,צוחק ומגרה את בלוטות העוקצנות.
בקיצור ספר שצוחק על:
- החרדים ופילפולם, מנהגיהם ומלחמותיהם על יעדים לא ברורים.
- על מערכת ה"צדק" , השופטים , עוזריהם הקלדניות (שמשחקות סולייטר באמצע דיון משפטי).
- על יחסי הכבוד בין דרגים שילטוניים, בית משפט שלום מול מחוזי, הוועדה למינוי שופטים, העיריה ועוד.
אבל מעל לכל המייחד את הספר הוא מבנהו: אוסף אפיזודות כתובות בקצרה (שלושה עמודים לכל היותר) שמשאירים חיוך וטעם של לקרוא עוד.
לפעמים היתה לי הרגשה של קומדיות ישנות בהם אחד מעיף עוגה לעבר האחר אבל מפספס ופוגע בשלישי. זה מעיף עוגה אחרת בחזרה ופוגע ברביעי וכך כל הנוכחים משתתפים במילחמת העפות (או סטירות).
הסיפור פשוט. בן לאדמו"ר חסידות סמירנוב ( שימו לב לשם), בורח מהכלה המיועדת בת לאדמו"ר קגלביץ ,( מי שלא יודע, זה וודקה), בדרך הוא מותיר חידה שמתגלגלת לבית מישפט השלום בחיפה. את השאר צריך לקרוא.
בכלל לשמות הגיבורים יש משמעות, למשל, עורך הדין החרדי שגובה שכר טירחה עצום קוראים "פרובונו".
כל פרק מכיל רפליקות מצחיקות שיש בהם רובד עילי ועומק.
למשל:
אביו של גיבור הסיפור, כותב אוטוביוגרפיה בשם "אני יהודי מזרחי" ותרגומה לערבית " אנא פרענק".(ע 53).
כבוד השופט נקרא יפתח הגילעדי וגיבורנו ממשיך בציטוט " והוא בן אישה זונה".
או דוגמה אחרונה.
ה"חסידים" "מקדשים שם שמים" ונוסעים להפגין בבית המישפט בחיפה. ראש הישיבה, שבא מארה"ב, לוקח את נכדתו בת החמש איתו.
באמצע הנסיעה, מגלים בניו של האדמו"ר כי שומו שמיים, אישה (בת חמש), יושבת באזור הזכרים באוטובוס. הם דורשים ממנה לשבת מאחור. היא האמונה על החירות בארה"ב עונה בנוסח רוזה פארקס.
את ההמשך לא אקלקל לכם.
בקיצור שווה קריאה. אני נהניתי.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על חידת סמירנוב