אני פשוט הבנתי שהרגזתי פה אנשים.
הטענה שבנות 14 לא קוראות הייתה צינית, ברור שאני בטוחה שיש בנות שקוראות ספרים עם משלב לשוני אפילו גבוה יותר, אבל עם דור המסכים, אני יותר שומעת מאנשים 'אני אחכה לסרט', כך שאמרתי את האימרה הצינית שלי

אז פה בתגובה התבטאת בצורה יותר בהירה ושגיאות כתיב אפשר לבדוק.(דבר לא דוור אם כבר העלית את הנושא)
יש ספרים שהשפה שלהם ארכאית מאד ולפעמים זה מקשה על הקריאה. אני מסכימה .וגם ספרים שכתובים במשלב מאד גבוה יכולים להיות מעיקים.
גם אני עלולה לא להנות מכאלה.
מה שאני לא מסכימה לו היא המסקנה המובלעת בדברייך שבנות ארבע עשרה לא מסוגלות למאמץ אינטלקטואלי שכזה.
והכי לא לעניין - לטעמי - לכתוב בקורת על ספר שלא קראת.
כמובן אין כאן שום מקום להתנצלות,זכותך המלאה להביע איזו דעה שמתחשק לך כמו שזכותם של הקוראים להגיב ו להוסיף את דעתם

... כשהתכוונתי שהשפה גבוהה, אלא הכוונה שאני קוראת שני עמודים ואני באמת לא מצליחה להבין כלום.
אני רק הבנתי שהם מדברים על דוור מטורף...
זה דיי ייאש אותי, והנחתי שאני אנסה לקרוא אותו שוב מאוחר יותר.
לא פסלתי אותו מכוונה של 'זו קלסיקה אז הוא גרוע' אלא פשוט לעכשיו. כשאצליח יותר לזרום עם דרך הכתיבה ולהבין אותה, אתן ביקורת יותר נורמלית, אחרי הקריאה.
מצטערת אם פגעעתי כאן במישהו עם מה שאמרתי
ואולי יהיו לי שגיאות כתיב נוראות כי כשאני כותבת זה לא מראה לי כלום, כך שאני פשוט מקווה שתצליחו לקרוא...

אנקה לא זלזלתי במי שקורא יומנו של חנון,
זלזלתי במי שמעבירה בקורת על ספר שלא קראה ופוסלת אותו על בסיס נימוקים של קלאסיקה ושפה גבוהה.
ויותר מזה - מכעיסה אותי ההכללה הגורפת על בנות 14....
בעוד אני מסכימה עם בוב ואיתך שקלאסיקות שווה לנסות לבדוק אותן ואפילו כמה פעמים
במקביל אני חושבת ,
עם זאת כי לא כל קלאסיקה זה Must וזה לגמרי טעם אישי - את דוסטויבסקי אני לא סובלת .

לבוב תודה על התמיכה :) אם עפיפונים קשה לקריאה אז מה נאמר על אובלומוב ? בכל מקרה שעשעת אותי.
ספרות רוסית של המאה- 19-20 לא קלה בגלל השפה, התוכן, הסגנון. אבל מי שצולח את המהמורות וקורא עד הסוף נוצר את חוויות הקריאה מהספרים עד הסוף.
לי זה קרה.
עפיפונים הוא אחד הנחמדים של רומן גארי אבל יש לו כמה ספרים אחרים יותר טובים.

לגלית, אני מבקשת יפה : נא לא לצחוק על קוראי יומנו של חנון :) והמבינה תבין.

אני מחזק את דבריה של אנקה ומוסיף: קראתי את הספר בהיותי בן 19. לא נהנתי ממנו. לא כל קלאסיקה חייבת לקלוע לטעמנו. ברם, מאחר ובדרך כלל אני מאוד אוהב קלאסיקות, אני מאמין ששווה לתת להן סיכוי. אחרי הכל, הסיבה שספר נכנס להיכל התהילה והופך להיות לקלאסיקה נעשה רק לאחר שהוא השיג 2 מטרות:
א. רבים אהבו אותו.
ב. הוא ניצח את מבחן הזמן ורבים ממשיכים לאהוב אותו.
היו פעמים שחזרתי אל ספרים משום שבנסיון הראשון לא צלחתי אותם. בנסיוני השני חלקם הפכו להיות לטובים שאי פעם יצא לי לקרוא. יכולת להתמודד עם שפה גבוהה דורשת זמן, סבלנות וקריאה מרובה. ההבנה לא מגיעה ברגע.
לנגן יצירות מאוד קשות על פסנתר כבר מהשיעור הראשון, זה דבר בילתי אפשרי. הזמן וההתמדה הופכים זאת לאפשרי. ההשקעה שווה את זה. הרי בסופו של דבר מי יהנה יותר, זה שניסה לנגן את 'יונתן הקטן' התייאש ופרש, או זה אשר למרות הקושי המשיך באימוניו לאורך השנים והיום מסוגל להתמודד עם הקשה שביצירות?
הבחירה בידייך. חריצות והתמדה או אובלומוביות.
מה זה אובלומוביות את שואלת? אם מסקרן אותך לגלות את יכולה לקרוא זאת בספרו של איוון גונצ'רוב 'אובלומוב'. קלאסיקה נהדרת!

יש בנות 14 שממש ממש מתאמצות ומצליחות לקרוא דברים קשים ממש. נניח יומנו של חנון.
או איפוא פינוקי.

איך אפשר לכתוב ביקורת על ספר מבלי לקרוא אותו ? אל תקלי בערך עצמך ויכולותייך.
שהמילה קלאסי לא תפחיד אותך.
תנסי לקרוא אותו ואחר כך תשפטי אם הוא כתוב ב"שפה גבוהה מדי בשבילך".

מזעזע. אבל לפחות כתבת ביקורת.