ביקורת ספרותית על תורת ההיגיינה של רוצח מאת אמלי נותומב
ספר מעולה

---

גלי צצצההההל...מה שקורה עכשששיוווו
גל-גל-גל-גלץ!
"על-פי הדיווחים שהתקבלו מחברת החשמל, 15 אלף משקי בית חדשים נותקו הבוקר מרשת החשמל. מדובר במנותקים חדשים שאינם קשורים לסופה שהתחוללה בתחילת השבוע כאשר ביום ראשון נותקו מחשמל 260 אלף איש, 33 אלף מתוכם נותרו מנותקים גם במהלך יום שני וביום שלישי בלילה עוד היו 2,000 משקי בית מנותקים מהחשמל.
יושב ראש חברת החשמל אמר אתמול שחברת החשמל בשיתוף משרד האנרגיה יקימו ועדת חקירה לבדיקת אירוע הסופה. העובדים מספרים שהם מסתובבים עם "הראש באדמה". חלקם אומרים שהם איבדו את גאוות היחידה, שגרמה להם תמיד לרוץ מסביב לשעון כדי לחבר לקוחות. כך היה בלבנון השנייה, כך היה בסופות השלגים. לא הפעם."

עד כאן העדכון שלנו בנוגע למחדל החשמל.

וכעת נעבור לראיון בלעדי עם פרטקסטה טק, סופר בעל שם עולמי וזוכה פרס נובל לספרות:

"ערב טוב לך, מר טק. זה כבוד גדול עבורי ועבור המאזינים שלנו לראיין אותך לראשונה. איך אתה מרגיש בימים אלה?
"אני מרגיש מעט."
"מעט מה?"
"מעט."
"כן. אני מבינה."
"אני מתפעל ממך."
"המממ...אדון טק, כתבת 22 רומנים וזכית בפרס נובל לספרות אז מדוע אתה מסרב להתראיין ושונא לדבר על הרומנים שלך?
"משום שלדיבור על רומן אין שום משמעות."
"האומנם? בכל זאת מרתק לשמוע סופר מדבר על יצירתו ואומר כיצד ומדוע הוא כותב."
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. אם סופר מצליח להיות מרתק כשהוא מדבר על כך, אחת משתיים: או שהוא חוזר בקול רם על מה שכתב בספר שלו, וזהו תוכי; או שהוא מסביר דברים מעניינים שלא דיבר עליהם בספר שלו, ובמקרה הזה הספר המדובר לא מוצלח, כי אינו מספיק."
"אבל אפשר לדבר על יצירה ובד בבד לשמור על סודהּ."
"אה כן? כבר ניסית?"
"לא, אני אני – אני לא סופרת."
"אם כך, בשם מי את אומרת לי את דברי ההבל האלה?"
"אתה לא הסופר הראשון שאני מראיינת."
"את, עיתונאית עלובה, אומרת לי זאת? ואני שהשתדלתי בתמימותי העדינה להסתגל לרמה שלך!"
"אדון טק, אתה כלל לא מוכרח לעשות זאת, רק הייתי רוצה שתהיה לי תקשורת מעט יותר ברורה איתך."
"בחיי, מזה בדיוק חששתי."
"אני מקשיבה לך."
"כתיבה היא זבל מכל הבחינות – תחשבי על העצים שהיה צורך לכרות בשביל הנייר, על המקומות שהיה צריך למצוא בשביל לאחסן את הספרים, על הכסף שעלתה ההדפסה שלהם, על הכסף שזה יעלה לקוראים האפשריים, על השעמום שירגישו המסכנים האלה בזמן הקריאה, על ייסורי המצפון של האומללים שיקנו אותם ולא יהיה להם האומץ לקרוא אותם, על הצער של השוטים החביבים שיקראו בלי להבין, ולבסוף, ובעיקר, על יומרנות השיחות שיבואו בעקבות קריאתם או אי-קריאתם. ועוד לא אמרתי הכול!"
"אם כך הדבר, בשביל מה לכתוב? בשביל מה לנסות ליצור קשר?"
"גברתי משחקת את יפת הנפש? זהירות, אל תערבבי. לכתוב זה לא לנסות ליצור קשר."
"אדון טק, הייתי מבקשת שתענה לי בכל הכנות על השאלה הזאת: האם אתה חושב שאני טמבלית?"
"כמובן."
"תודה על כנותך."
"אל תודי לי, אינני מסוגל לשקר. חוץ מזה אינני מבין למה את שואלת אותי שאלה שכבר ידועה לך התשובה עליה – את צעירה, ואני לא מסתיר את דעתי על צעירים."
"ומה דעתך על צעירים?"
"אני אוהב צעירים, כי הם כל מה שאני לא. הם יפים, זריזים, טיפשים ורעי לב."
"והרשעות והטיפשות – אין צעיר שמתחמק מהן?"
"הכרתי יוצא מן הכלל אחד בלבד – אני."
"אני מצטערת שאני טיפשה ואטומה, אבל אני באמת לא מבינה..."
"לא נורא, את לא היחידה."
.
.
.
הראיון מבוסס על הספר בעל השם המוזר ביותר: "תורת ההיגיינה של רוצח".

וכעת נעבור לתודות:

ראשית, עליי להודות לעצמי על כך שמצאתי ספר כה הזוי ומבריק, גאוני ודפוק, מטורלל ואדיר ברמות שאין לתאר.

שנית, אני מודה לסופרת, אמלי נותומב, בלגית שכותבת בצרפתית ומרגישה יפנית דחויה, בעלת סיפור אישי מרתק ורעיונות מקוריים להפליא. אני מאוד מסוקרנת מהטירוף המצחיק שנחשפתי אליו ואמשיך ללא ספק לספריה הנוספים.

שלישית, תודה למיכל אחישר שעשתה עבודת תרגום יוצאת מגדר הרגיל, והדבר לא מובן מאליו כלל וכלל, במיוחד לאור ההתנסות העגומה שלי עם ספרים מתורגמים לאחרונה.

ולבסוף, אני מודה לחברת החשמל שהואילה בטובה לנתק אותי מהחשמל ומכל עיסוקיי ולאפשר לי לסיים את הספר למרות קושי מסוים שהורגש בשליש האחרון שלו כאשר קצת הלכתי לאיבוד בפיתולי הפילוסופיה וההיגיון של מעשה שאין לנקוב בשמו (למרות שחדי העין ינחשו חיש מהר במה מדובר אך משטרת הספוילרים אורבת בפינה ולכן לא תוציאו ממני אף מילה נוספת).

***
לא התאפקתי והתכופפתי לאסוף את פיסת הגאונות הזאת שהייתה זרוקה על רצפת חדר העריכה, והנה היא לפניכם:

"יש כה הרבה אנשים שמגיעים עד לדרגת התחכמות של קריאה ללא קריאה. כמו אנשי צפרדע, הם חוצים את הספרים בלי לבלוע טיפת מים. ...מרבית האנשים צפים ועולים מתוך פרוסט או מתוך סימנון במצב שווה, בלא שאיבדו פירור ממה שהיו קודם לכן ובלא שהשיגו פירור נוסף. הם קראו, זה הכל. במקרה הטוב הם יודעים 'במה מדובר'."

» ביקורות נוספות של פואנטה℗
» ביקורות נוספות על תורת ההיגיינה של רוצח