ביקורת ספרותית על החיים הסודיים של הדבורים מאת סו מונק קיד
ספר בסדר

---

היה היו פעם אנשים שחיו באפריקה ומסיבות אבולוציוניות עורם היה שחור. היה היו אנשים שחיו באמריקה ושאותה אבולוציה קבעה את צבעם ללבן. האמריקאים הגיעו לאפריקה ולקחו איתם את האפריקאים בתור עבדים, במחשבה שאין להם משהו טוב יותר לעשות. הלבנים, כאמור, שיעבדו את השחורים ומיררו את חייהם. עד הספר המיתולוגי "אוהל הדוד תום" שטלטל את המדינה באומרו שגם השחורים הם בני אדם, ובכך שגרם למלחמת האזרחים המפורסמת. סופה הידוע הוא שהטובים ניצחו, העבדות בוטלה ואמריקה הפכה להיות מדינה שוויונית לכל הגזעים באשר הם תושביה.
לכאורה. מאז ועד היום בו האומה האמריקאית בחרה בנשיא שחור (חום, אם לדייק) עברה האומה האמריקאית דרך ארוכה (ונראה שיש לה עוד קצת לעבור). הספרים השונים שעוסקים בנושא מהווים ציוני דרך לגבי היחס לשחורים באמריקה. זה מתחיל כמובן ב"אוהל הדוד תום", שלאחריו הוכרזה זכותם של השחורים לחירות. ב"אל תיגע בזמיר" מועברת ביקורת על הרשילות הנפשעת באכיפת זכויות השחורים להליך משפטי הוגן. כמובן שיש עוד ספרים על הנושא, וגם ספרים שנוגעים בו פה ושם או מתחככים בו קלות בדרכם לצלוחית החלב שלהם כמו למשל "עגבניות ירוקות מטוגנות", אבל לא אזכיר אותם מפאת קוצר היריעה וחוסר הידיעה.
עוד ספר שראוי לציון הוא "העזרה", אבל לא ארחיב עליו את הדיבור (כאן) מכיוון שהוא מתרחש באותן שנים בהן מתרחש "החיים הסודיים של הדבורים".
אגב, הדמיון בין שני הספרים מראה על אמינות מסוימת. אחרי שקראתי את שניהם ניחשתי שהם מדברים על אותה תקופה גם מבלי לבדוק תאריכים (אמצע שנות השישים). היחס לשחורים דומה בשניהם.

עלילה מעניינת, דמויות עמוקות ואווירה משרה קסם. במילה אחת- חמוד. אני יודעת שהמילה חמוד יכולה לפעמים להקטין מערכו של ספר, אבל במקרה הזה היא מתאימה. מומלץ ביותר.

(בעצם כתיבת הביקורת על הספר הזה היא רק תירוץ כדי להצביע על ההדרגתיות המורגשת בספרים אמריקאים במהלך השנים, כמו שישים לב מי שישווה את מספר השורות שכתבתי על הספר לעומת מספר השורות שהקדשתי בכתיבה על ספרים אחרים. אבל הספר באמת טוב.)

» ביקורות נוספות של מרים
» ביקורות נוספות על החיים הסודיים של הדבורים