ביקורת ספרותית על כלבים שחורים מאת איאן מקיואן

---

הספר הזה הוא דוגמא מובהקת ללמה כל כך קשה לי להמליץ על ספרים. אני התמוגגתי אבל ברור לי לגמרי שיש שיראו בסיפור הכל כך מינורי שיש פה, כזה שלמעט אירוע מכונן אחד, קצר מאד ומרתק במידה שמשאירה את כל השרירים קפוצים ואת הנפש דרוכה (טוב, זה מקיואן) כתוב בנינוחות ובנימה מתפשרת ומפשרת, ספר נחמד, כזה שמעביר את הזמן אבל אולי לא יותר מזה.

אבל אני, כאמור, התמוגגתי.

קודם כל האמנתי לו. העובדה שהספר יצא בסדרת פרוזה אחרת יחד עם הכתיבה בגוף ראשון והתקופה שהוא מתאר יצרו אצלי את הרושם שמדובר פה לא ברומן אלא בספר אוטוביוגרפי של מקיואן. רק לקראת הסוף ובעקבות ראיון איתו שראיתי ביוטיוב הבנתי שזה לא, אבל גם עכשיו אני עוד לא לגמרי משוכנעת.

חוץ מזה יש פה וירטואוזיות מבחינת האופן שבו הוא מספר סיפור והיא עוררה בי הרבה מאד התפעלות. הוא מתחיל בהקדמה שבה כותב המספר על עצמו, על כך שהתייתם בגיל צעיר ומאז הפך להיות אחד שמחפש לו הורים חלופיים, מתיידד עם הורי החברים שלו ועושה מה שצריך לעשות כדי לרצות אותם. כל זה מהווה פתיח למה שהוא עיקר הסיפור, יחסיו עם ההורים של אישתו והנסיון שלו להתחקות אחר החיים שלהם ולהבין אותם.

ההקדמה הזאת, הנימה המאד אישית שיש בה, יצרה אצלי אמון בלתי מעורער בכל מה שבה בעקבותיה. בסך הכל הספר מתאר את חייהם של שני אנשים שכשהיו צעירים, בשלהי מלחמת העולם השנייה, אהבו זה את זה אהבה עזה, היתה ביניהם משיכה מינית ושותפות אידיאולוגית משמעותית.

החיים, אירוע מקרי שהתיאור הדרמטי שלו הוא פנומנלי, הובילו לכך שנפרדו ולא חזרו לחיות יחד למרות שהמשיכו לאהוב ולהתייחס זה לזה. כל אחד מהם, משני הקומוניסטים לשעבר, חי חיים שונים בתכלית, כשהמספר, תוך שהוא מתעד את חייהם, מרוויח ביושר את העמדה האובייקטיבית והמפשרת שהוא נוקט בה.

הספר עוסק למעשה בשני נושאים עיקריים. האחד הוא הסובייקטיביות של הפרשנות שלנו למציאות. אפשר היה גם לקרוא לזה הסובייקטיביות של הזכרון. כיוון שהוא בוחן את חייהם של שני אנשים בעלי עבר משותף אך רחוק מאד מבחינת הזמן הכרונולוגי הוא מצליח להדגים באופן גם משכנע וגם לגמרי לא דידקטי את היכולת שלנו לזכור דברים שקרו כפי שנוח לנו ולהתאים אותם לתפיסת העולם שלנו.

הנושא השני הוא לגמרי אידיאולוגי ומאד רלוונטי לחיים במאה הזאת. שני הגיבורים שלו חיו חיים שהלמו את תפיסת עולמם. האחת התרכזה בצד הרוחני של חייה, חיה חיים "מוארים" בבית נזירי בדרום צרפת, כתבה קצת ספרים על מדיטציה וצמחים והתמזגה בטבע. האחר, רציונליסט, חי חיים פוליטיים וחומריים בלונדון. סיפור החיים שלהם משולב בסיפור המאורעות ההיסטוריים, החל ממלחמת העולם השניה ועד לנפילת חומת ברלין. ומקיואן, באמצעות המספר, בוחן את שתי תפיסות העולם הללו מעמדה שיש בה הרבה מאד עניין וגם שיפוטיות, רק שזאת שיפוטיות מתפשרת אם יש דבר כזה, אבל אין בה, בעמדה שלו, שום נסיון להכריע.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על כלבים שחורים