ביקורת ספרותית על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון

---

ספר מצויין,
נהניתי ממנו מהרגע הראשון,
מצחיק ומשעשע,
והסיבה שנהנתי ממנו היא הדמות הראשית,
האמת,
אם זה בכלל אפשרי,
הפכתי את הדמות הדמיונית הזאת להיות מודל החיקוי שלי,
איש, שאם הוא קיים באמת,
הייתי רוצה להיות כמוהו,
בעל תושייה, יוזם, נדיב בזמן שלו ובידע שלו,
לא מושפע מדיעותיהם של אנשים נחרצים שמושפעים ומהופנטים מדיעותיהם הפרטיות שלהם עצמם ולכן גם ידיהם ומוחם לכודים במילכוד
ה"יש-לי-דיעה-על-איך-המציאות-צריכה-להיות-לגבי-כל-העולם-ואישתו-ורק-אני-צודק"
ולכן חופשי לנוע כקוסם ומכשף בין גבולות דמיוניים שהם יצירי כפיים של בני תמותה,
מה שמעמיד בספק אם הדמות הראשית היא גם בת תמותה, או שגם מגבולות המוות הצליחה לחמוק באלגנטיות.

הסופר המציא דמויות משעשעות שבכשרונותיהם המיוחדים מצליחות לצאת ממצבים כמעט בלתי אפשריים בצורות משעשעות לא פחות.

והכי טוב, הכי טוב,
זה הסוף,

הסופר לא שוכח אותנו, הקוראים הנאמנים שלו, שטרחו לקרא ולעקוב ולהשקיע זמן, מאמץ ורגש כדי להתאהב בדמויות,
וסוגר למענינו מעגל של רווחה וחיוך על הפנים.

אני מודה,
אני מאוהבת בזקן,
ולא, אני לא רוצה לעצמי את הזקן,
אני רוצה להפוך להיות הזקן.

אוהבת
בת שחר.

» ביקורות נוספות של בת שחר
» ביקורות נוספות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם