הביקורת נכתבה ביום שני, 17 באוגוסט, 2015
ע"י בת שחר
ע"י בת שחר
עוד ספר על איש שמתוכנת מחוץ לקופסת הקשת האנושית.
גם הפעם הספר נכתב מנקודת מבטו ה"חייזרית" עלינו, בני האנוש.
אם בספר, "המקרה המוזר של הכלב..." מדובר בילד שהוא יותר "קלאסי" בקשת האוטיסטית,
כאן יש אדם שהוא אספרגרי, עוד מילה שמתארת לקות קיצונית בתקשורת הבין אישית.
אבל להבדיל מהדמות של הילד מהספר של "המקרה המוזר..", שלא מתפתחת בעצמה, אלא דרך המסע שהיא עוברת היא מאפשרת לנו, הקוראים, להתפתח ולהפתח לנקודות מבט מיוחדות עלינו בני האנוש ה"רגילים",
ב"פרוייקט רוזי", דון, גיבור הספר, כן משתנה ומתפתח, ונותן לנו, הקוראים איזה סוג של הקלה שיש תקנה, גם אם היא קצת אחרת,
לאדם הלוקה ב לקות נוקשה שעל פניו אינה ניתנת לריכוך.
דון שהוא מומחה לגנטיקה, נעזר בזוג חברים אנושיים, עם ידע בהתנהגות האנושית,
ושוב, כמו שכתבתי בביקורת לספר "המקרה המוזר..",
הסופר נעזר בדמויות הראשיות כדי להעביר איזו חוות דעת או נקודות מבט מודגשות מסויימות, על העולם האנושי "הרגיל" שלנו.
(כמו בז'אנר הסיפרותי של המדע הבדיוני), אני מתארת לעצמי ש מי שקורא את הספרים האלו, הם אנחנו ה"רגילים" ולא
חברי הקשת האוטיסטית הגלאקטית.
גם כאן, כמו בספר של "המקרה המוזר.." היו לי רגשות מעורבים בהם הזדהיתי עם הוריו של דון שמוזכרים בספר מעט מאוד,
אבל מספיק כדי שזה יזיז אותי ויגרום לי לחשוב עליהם, שהם אלה שגידלו את האיש הזה והביאו אותו עד-הלום דמיוני,
ודי בהצלחה, דמיונית כמובן.
הספר משעשע, ומלא הומור, שעוזר להתמודד עם דמות שחושבת שהיא יצירה מתקדמת יותר מאיתנו, בני כדור הארץ האנושיים והרגשיים וחסרי ההגיון.
ספר משעשע,
לכו על זה.
באהבה,
בת שחר.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
