ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד

---

את הספר קראתי מאיזושהי סיבה אישית שלי באנגלית דוקא.
כשקראתי את הספר היה בי פיצול,
מצד אחד הבן שלו כותב את הספר, כך שהמילים הם שלו, הפירושים הם שלו, התובנות, המחמאות וההשפעות הם שלו,
מצד שני הבן שלו כותב את הביוגרפיה של אביו מנקודת מבט ייחודית, בשונה מביוגרפיות אחרות,
שהמחבר מספר החוצה, על מושא הכתיבה שלו,
שהרי כאן הביוגרפיה נכתבה מנקודת מבטו הדמיונית של האיש המת.
מידי פעם הראש שלי הגיב לתעתוע הזה.
לטובה לטובה, התעתוע העלה בי חיוך ושעשוע.
זה מזכיר, סרטי קולנוע כשהסרט מתחיל בתמונה של גופה, שמתחילה לספר את הסיפור שלה ואת השתלשלות האירועים שהובילה את בעליה להיות מת.

ובדומה לדמויות פורסט גאמפ ודמות הזקן בספר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם"
שדרך אגב, ספר מדליק, משעשע ומומלץ ביותר, וששתיהן דמויות דמיוניות,
טומי לפיד נגע, השתתף באופן פעיל והיה עד לנקודות מפתח בהסטוריה היהודית במדינה ומחוצה לה.

לפי מה שזכור לי באופן אישי מדמותו הציבורית של טומי, זה שהוא היה אדם נחרץ עם דעות מוצקות לגבי כל מיני נושאים,
והנחרצות הזו והאנרגיה שלה מועברים בספר בצורה ישירה.

יאיר הצליח לחבר את החוויות שאביו חווה בילדותו ושהשאירו בו חותם, ועל ידי כך להסביר איך הן השפיעו על התנהלותו בחייו.

היה לי כייף לחוות את חייו של טומי דרך המילים השוטפות, הזורמות, ומלאות החמלה של יאיר,
הדמות של טומי מעניינת, צבעונית, משעשעת, יודעת לחיות את החיים, יודעת לאהוב, ויודעת לכאוב.
צחקתי איתה, בכיתי איתה, אהבתי איתה ובעיקר למדתי ממנה,

ועל כך אני מודה ליאיר לפיד על שהוליד את הספר היפה הזה.

הייתי רוצה להכיר את אביו של טומי,
הייתי רוצה ללמוד ממנו הורות מהי,
רק לכתוב את המילים האלה, מעלה בי התרגשות ודמעות של כאב ואהבה, שגם פעם היו אנשים שידעו לאהוב את הילדים שלהם,
ובזמן הקצר שטומי ואביו היו ביחד הוא הצליח להשאיר רושם של אהבה בילד שילווה אותו עד מותו וישפיע באהבה על דור ההמשך שלא הכיר.

הרגע בו טומי הילד ואימו מתחבאים ליד תא השירותים הירוק וחייהם ניצלים ולא בפעם הראשונה ולא האחרונה
ושברגע הזה הוא הבין, שאין לו לאן ללכת,
זה הרגע שאימצתי גם לעצמי והפכתי אותו לשלי.
וזה הרגע בו הספר הפך להצלחה מבחינתי, ועל כך שוב תודה ליאיר לפיד.

מאחר שרוב הקוראים, יקראו את הספר בעברית, והתרגום לאנגלית בלאו הכי לא יהיה רלוונטי מבחינתם,
לא אוסיף.

אהבה
בת שחר.

» ביקורות נוספות של בת שחר
» ביקורות נוספות על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד