ביקורת ספרותית על העלמה מקזאן מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

אני יכולה לדמיין את מאיה ערד מחזיקה מיכל של תרסיס צבע בידה , לוחצת , נותנת סיבוב של צבע על הסיפור, מלטשת , מנגבת , וזהו - מוכן .
יש לה את היכולת לקחת נושאים הכי משמימים , ולכתוב על הצדדים הפחות זוהרים של החיים : שיטיון , זוגיות מקרטעת ,יחסי משפחה סבוכים , וכבמעשה פלא - מוציאה תחת ידיה מטעמים . ולא סתם . כאלו שתלקק את השפתיים בסוף האכילה שלהם , ותנסה לתפוס עוד בדל טעם .

ערד היא דוגמא מצויינת לכתיבה מלאה , עשירה , וסוחפת . מרגיש לך שהכתיבה שלה עושה חסד לדמויות שמטבען קצת חיוורות .

עידית - גיבורת הספר , חסרת חברים , כמעט נטולת חיי חברה , כמהה בצורה נואשת לזוגיות ולילד , הצליחה לעורר בי רגשות כלפיה למן הרגע הראשון , ולא תמיד מהסוג האוהד . המרדף שלה כלפי הצדק, ואיך צריך או לא צריך להתנהג , הביקורתיות שלה כלפי אחרים ,בשילוב ממרח החרובים וכדורי התמרים , בליווי קנקן המים עם הלימון שהיא מכינה תדיר , ההחלטה שלה שלא להחזיק טלויזיה , כמו גם לא להחזיק בנייד ,עשו לי עקצוצי חוסר סבלנות קלים כלפיה. יותר מפעם אחת במהלך הקריאה אמרתי לעצמי" טוב , תרגעי כבר , היא רק דמות בספר". או , זהו! זו עוד דוגמה מצויינת בעיני לספר טוב. לא משנה אם אתה אוהב את הגיבור או סולד ממנו . העיקר שאתה לא אדיש כלפיו . ואני לא הייתי אדישה כלפי עידית , ממש לא .
לכל אורך קריאת הספר נראה שעידית שרויה במעין חלום , בעוד החיים לבינתיים מתנהלים להם. עידית כל הזמן מחכה . מחכה למשהו שיקרה, מחכה לנס . מחכה , ומחכה .

לא פעם התחשק לי להגיד לה : עידית , החיים הם כאן ועכשיו! קומי , חיי את החיים!
מאוד אהבתי את הסיום של ערד לסיפור . לא לעשות יש מאין , אלא בחיים , כמו בחיים , לדעת שלפעמים דרך הפשרה היא לא בהכרח האופציה הפחות טובה , להבין שהחיים הם כאן ועכשיו למצוא את האושר מהמרכיבים שיש לך ביד , ולא ממה שאין לך.
ספר עב כרס שנקרא בשקיקה , כזה שמשאיר טעם טוב.
יופי!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על העלמה מקזאן