ביקורת ספרותית על העיר והכלבים (2010) - ספריה לעם #200/1 מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה
ספר טוב

---

אולי בגלל "בלשי הפרא" שקראתי לאחרונה ואולי דווקא בגלל החלקים המדבריים והמקסיקנים של "שובר שורות", ובטח ובטח בגלל הספרות של גבריאל גרסיה מארקס, ואולי בגלל שייתכן שזה באמת כך, אף פעם לא הייתי שם - אבל איך שלא יהיה, הארצות הלטינו אמריקאיות נתפסות בעיני כמקום ברברי ופראי בו האדם חי, מצד אחד, את חיי האדם הלבן והמעונב והמאוהב והמתבגר, ומצד שני נותן דרור ליצריו הקמאיים והחייתיים ביותר.

לכן אין תרבות המתאימה יותר, בעיני לפחות, כרקע לסיפור על ילדי פנימייה צבאית. שהרי הנערות היא ביות הפרא, שנות ההתענבות, פולחן הכניסה אל עולם המבוגרים המיושב. והצבא, מנגד, הוא עולם של טסטוסטרון וגברא ואון, של פיתוח המפלצת וכוחות ההרג שהטבע נטע בנו עוד לפני שהמציא את החמלה והשכל.

וכפי שציפיתי וקיוויתי, הספר באמת התפוצץ בין שני הקצוות האלה וכולו היה עיר וכלבים, אבל לא פודלים כמובן אלא אלה המשוטטים, החושפים שניים ומפחדים על עצמם. והנערים היו כפי שהם כל נערי העולם, אלה שנקרעים בין הרצון להיות מי שהם לבין הצורך להיות מה שהם נדרשים, בין קבלת החוקים ובין ההכרח לפרוע אותם.

יש עלילה, אבל רק בחציו השני של הספר היא נהיית העיקר. לפניה יש חצי לא פחות מוצלח שקשה להיכנס אליו אבל מהר מאוד הוא מחלץ ממך, תרצה או לא, את הזיכרונות המרירים-מתוקים של שנות נעורך. ויש גם סאטירה על הצבא וכו', ופרו בשנות השישים, פרו שהתרגום הישן יחסית, חוגג היום ארבעים שנה, דווקא מתאים לה להפליא והקפיץ לי את השפה של "אלכס חולה אהבה". כל עוד אני מחזיק אצלי את התרגום המוצלח הזה אני מוכן ואפילו מקווה שהספר יתורגם שנית, תרגום שבמקום להגיד "התכתשו" יספר שהם "הלכו מכות" ויביא את הספר לדור חדש שלא ידע את אלברטו, היגואר והעבד.

» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על העיר והכלבים (2010) - ספריה לעם #200/1