ביקורת ספרותית על העיר והכלבים (2010) - ספריה לעם #200/1 מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה
ספר טוב

---

העיר והכלבים/ מריו ורגס יוסה

כבר התוודיתי קבל אתר וקוראים באחת מחוות דעתי על ספריו של מריו ורגס שאני מוקסמת ואוהדת גדולה של כתיבתו של הסופר והבטחתי אך ורק לעצמי שאשתדל מאוד לקרוא את כל מה שכתב עד עכשו.
העיר והכלבים הוא הספר החמישי של יוסה שסיימתי.
מה שיש לי להגיד: יוסה מפתיע אותי כל פעם מחדש.
כל ספר הוא פנינה מושקעת בפני עצמה.
הנושא, הסגנון, העלילה שונים בכל אחד מ חמשת הספרים שקראתי.
ויש משהו מנשמתו של הסופר אותה הוא משקיע בכתיבתו הגורמת לספריו להיות כל כך מיוחדים ומענינים.

סיפורו של יוסה מתמקד בחיי צוערים בפנימיה צבאית
בלימה, פרו.
פנימיה צבאית מזכירה לי כמה פנימיות צבאיות שקיימות
דוקא בארץ. בהם מתחנכים לומדים ואף גרו בעבר עתודה
של בעלי מקצוע וקצינים לעתיד לצה"ל.
אותן פנימיות היו יוקרתיות ומבוקשות וכדי להתקבל אליהן
היה צריך לעבור תנאי קבלה שונים ולענות על סטנדרטים
מסוימים.
גם באותה פנימיה צבאית נוקשה בסיפורו של יוסה התקבלו נערים ממשפחות של בעלי ממון אבל גם נערים ממעמדות נמוכים יותר.
היה שם חתך אוכלוסיה מגוון.
היחסים בין הנערים היו של שולטים ונשלטים, חזקים וחלשים
קליקות עם אינטרסים, חברויות.
הודבקו כינויים במקום שמות לכל צוער כמעט. החיים היו אופיינים למוסדות דומים במקומות אחרים.
הבוגרים הם שליטי העל והצעירים יותר "בשר תותחים" הנשלטים על ידי הגדולים יותר בגיל.
ישנם בספר תיאורי מאבקים אישיים וקבוצתיים, ישנה התעללות
גדולה בנערים שנחשבו יוצאי דופן.כוחניות ואלימות קשה.
ולפעמים פריקת כל עול ומעשים שלא הולמים ומתאימים
מסגרת צבאית נוקשה.
אך המפקדים בהיררכיה ובדרגות השונות של הפנימיה, אוטמים את העיניים האוזניים ואת הפיות כמו תמונת שלושת הקופים המפורסמת.
גם אם נניח שלא ידעו על מעשים אסורים שנעשו או על מעשה פלילי חמור הם פשוט מטייחים.
הדבר לא היה ולא נברא.
המפקד הבכיר של הפנימיה בהיררכיה מעניש דווקא את זה
שמחליט לנהוג בהגינות ולחקור לעומקו של הארוע.
האשמים יוצאים זכאים. עולם כמנהגו נוהג.
העיקר שהאמת לא תתגלה פן יתגלו גם שחיתותם ואוזלת ידם של הבכירים. נשמע מוכר? נשמע לקוח גם ממציאות אחרת?
הארועים מתוארים דרך עיניהם של שניים מהצוערים
ודרך חייהם מחוץ ובתוך הפנימיה. דרך עברם לפני הפנימיה
החיים בתוך הפנימיה ולאחריה.
שלא תצפו לעלילה בדומה לחטא ועונשו.
ישנם חטאים אבל עונש אין.
מי ששילם ביוקר. שילם.
ומי שחטא המשיך בחייו.
גם זה קורה הרבה.
זה לא הוגן זה לא צודק. אבל קיים.
יוסה מביא את המציאות הפרואנית בצבא או בפנימיה שזה למעשה היינו הך, כפי שהיא.
על הצד האחורי של הכריכה נכתב שהספר יצר מהומה גדולה כשיצא לאור והשלטונות כנראה שרפו אלפי עותקים בכיכר
העיר.
כלומר היה צריך אומץ גדול להוצא ספר המבקר את הצבא והשחיתות בה לאור בפרו ולפרסם אותו.
בזה גדולתו של יוסה לומר את האמת הפנימית שלו.
גם העלילה נבנית לאט לאט, בתחילה לא כל כך הבנתי את חוסר הקשר בין הסיפורים או ריבוי הכינויים או מי עשה מה.
אך באיזשהו שלב הכל מתחיל להתבהר, הדמויות נעשות לקורא מוכרות יותר ואפילו אתה חש הזדהות או כעס ושינאה כלפי דמויות מסוימות.מפתח כלפיהן רגשות ומלווה אותן עד לסופו
של המעשה.
כשסיימתי, המשכתי ועדיין עד לדקות אלו אני ממשיכה לחשוב על הדמויות על העלילה וסיפור המעשה.
עבורי זהו מדד לספר טוב ומומלץ. תהנו.

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על העיר והכלבים (2010) - ספריה לעם #200/1