ביקורת ספרותית על אם אשאר - עטיפת הסרט מאת גייל פורמן
ספר מעולה

---

"בכל בחירה יש ויתור" אמר לי פעם מישהו חכם, ומעולם לא הבנתי את המשפט הזה לעומק כמו שהבנתי כאשר קראתי את "אם אשאר."
רוב האנשים בעולם, רוב מוחלט אפילו, לא נדרשים לבחור אף פעם האם לחיות או למות. ואני לא מדברת על מתאבדים למיניהם, כי התאבדות היא בריחה ולא בחירה.

- - - - - - - - - - -

קראתי הרבה ביקורות אוהדות על הספר הזה, ונתקלתי בו בספריה לא פעם – אבל נמנעתי מלהשאיל אותו כל עוד היתה אלטרנטיבה.
הספר הזה לא נראה יותר מעוד-רומן-נעורים-הוליוודי-סטנדרטי.
התקציר בגב מבטיח חירטוטים קיטשיים שחוקים: "האם להישאר נאמנה לאהבה הראשונה שלה – מוזיקה – ולעזוב את משפחתה, את חברה ואת עולמה?... סיפור יפה להכאיב על כוחה של אהבה..."
ועל הכריכה (בספריה יש רק את העותק החדש בכריכת הסרט, לא את הישן בכריכה התכלת) רואים נערה צעירה, יפה כנדרש, ועוד כמה סצנות לעוסות של חתיך הורס, זוג מחובק וכאלה.
יאללה, חשבתי לעצמי, עוד רומן דביקי. לא נתבזבז עליו בזמן שיש כל כך הרבה ספרים אמיתיים לקרוא. ועל כוחה של אהבה, אם לא אכפת לכם, למדנו כבר מזה שאין לנקוב בשמו. (המקורי, כן? לא הסימנייתי.)

בסוף לקחתי אותו רק כי הוא מדבר על מוסיקה, ולמרות שלצערי איני מנגנת (פספסתי את הגן הזה, באסה. כל המשפחה של אבי מלאה מוסיקאים כבר דורות, אבל עליי זה דילג) אני דיי מכורה לכל מה שקשור בה.

- - - - - - - - - - -

פתחתי, ונכבשתי.
הכתיבה מעולה. ישירה, מתוקה, כנה וכל כך אמיתית. והרעיון העומד במרכז העלילה מקורי ומקסים – ועשוי כל כך טוב, שהיה קל מאד ליפול פנימה ולהתקשות לסגור את הספר.

מיה צריכה לבחור אם להישאר במקום בו נולדה, עם משפחתה וחבריה – או להתרחק מהם וללכת ללמוד במכללה יוקרתית למוסיקה.
כמה עמודים אחר כך, מיה צריכה לבחור אם להישאר בחיים או להשאיר אותם מאחור ולמות.

"אני אבין אם תבחרי באהבה, באהבה של אדם, על פני האהבה למוזיקה. כך או כך את מנצחת. וכך או כך את מפסידה."

החיים מלאים בחירות. אני מניחה שלא יזדמן לרובנו לבחור אם לחיות או למות – אבל בכל שאר הבחירות, הגורליות פחות, נקווה שננצח יותר מאשר נפסיד.

» ביקורות נוספות של קריקטורה
» ביקורות נוספות על אם אשאר - עטיפת הסרט