ביקורת ספרותית על אם אשאר - עטיפת הסרט מאת גייל פורמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 בספטמבר, 2015
ע"י מוּמוּ


בכיתה ב' למדתי לנגן על חלילית.
כל יום שני מארבע עד חמש לקחתי את הנרתיק הקטן של החלילית והלכתי למשבוץ הנטוש בקצה המושב (משבוץ- מבנה קטן, כמו אשקובית, חיבור של המילים מושב וקיבוץ).
שם חיכה לי המורה שלי ושם היינו מנגנים ביחד. בסוף כל שיעור הוא השאיר לי רבע שעה בה הייתי צריכה להסתכל מבעד לחלון, לסובב אליו את גבי ולנגן סתם כך, בלי תווים. מה שאני בוחרת לנגן.
זאת הייתה הפעם הראשונה בה הבנתי עד כמה אני אוהבת מוזיקה.

בכיתה ה' למדתי לנגן על גיטרה.
ילדה קטנה עם תיק גדול הולכת למשבוץ (אחר הפעם). כשאני נכנסת אני פוגשת את המורה שלי לגיטרה. הוא מחייך אליי, שואל מה שלומי ואנחנו מתיישבים לנגן. בתחילת השיעורים היו נשארים לי סימני פסים מהמיתרים על הידיים. בגלל שכאב לי כל כך נהגנו לעשות הפסקות קטנות, בהן דיברנו סתם ככה. הוא גר במשבוץ לבד וכל פעם אימץ כלב נטוש אחר. הוא הניח צלחת עוגיות במרכז השולחן וביחד דיברנו על הכלבה שלו, ועל הכלבה שהייתה לי, ועליו ועל חברה שלו ועוד המון דברים.
כל כך אהבתי אותו, אין לכם מושג עד כמה.
באיזשהו שלב החלטתי שנמאס לי ואין לי כוח להמשיך להשקיע. כשאמרתי לו שאני רוצה לפרוש הוא הזמין אותי אליו פעם אחרונה. ישבנו בחוץ, על נדנדת העץ שלו, והוא שאל אותי למה אני עוזבת.
"קשה לי, אני לא חושבת שאני יכולה להתמיד בלה בלה בלה" היו התירוצים שלי. הוא מצידו, לא הבין מה גורם לי לוותר על המוזיקה.
"יש לך פוטנציאל, קואורדינציה, את מסוגלת. חבל לך."
אבל אני הייתי בשלי. לא חוזרת ויהי מה.
(היום אני חושבת שאולי זה היה בגלל שהוא נתן הרבה שיעורי בית. הוא היה אחד המורים היותר טובים שלי, אבל הוא נתן המון שיעורי בית ודברים וזה היה לי קצת קשה. הוא התחתן הקיץ וחשבתי כמה כיף לילדים שלו. באיזה אבא הם זכו, רגיש ומוכשר. והוא הוציא דיסק, ואני פשוט אפסיק לחפור עליו כי אם לא זה לא ייגמר)

בכל אופן, אחרי שסירבתי נחרצות להמשיך, הוא הסתכל עליי בחיוך ואמר לי: "את חייבת לי לפחות עוד פעם אחת לנגן איתך."
אז ניגנו. וכל כך נהניתי. הוא הסתכל עליי בגאווה ואני הבטתי על הכלבה שלו, שישבה והקשיבה למוזיקה שלנו. והיה אור שמש ורוח קלילה בחוץ, ואנשים עברו והסתכלו עלינו מנגנים ביחד והיה כל כך מופלא.
זאת הייתה הפעם השנייה שהתאהבתי במוזיקה.

הפעם השלישית הייתה עכשיו, בסוף הקיץ האחרון.
התחלתי לנגן על גיטרה, שוב. למה? בגלל שראיתי את כולם מנגנים מסביבי. הנוער שלנו מאוד מוזיקלי, כולם מוכשרים וכולם מנגנים יחד. והם מנגנים כל כך יפה, שזה גורם לך להרהר בזמן שהם מנגנים. ישבנו איזה ערב וכולם ניגנו ביחד והם הפיקו מהגיטרות שלהם צלילים שלא חשבתי שאפשר להוציא מגיטרה קלאסית רגילה.
והיה אחד שבקיץ התחיל לנגן, והוא כל כך התמיד שבסוף הקיץ הוא כבר קנה גיטרה משלו ואילתר לעצמו.
אז זה גרם לי גם לרצות לנגן. מותר לי.
אז חפרתי לחברה שלי והתחלתי ללמוד אקורדים ותווים.
אז עד היום אני יודעת ארבעה אקורדים, אוקיי? אבל אני לא מפסיקה להתאמן, ואני אלמד עוד ואני אוציא מהגיטרה הזאת את כל הצלילים שאפשר.
מאז ששבתי לנגן, שמתי לב עד כמה המוזיקה משנה את האנשים. כמה היא מחברת.
היה מקרה שבאה מישהי שאנחנו לא מכירים, והיא ניגנה די טוב. כולם ישר התבייתו עליה ותוך רגע הם ניגנו יחד ודיברו כאילו הם מכירים כבר שנים.
במדרחוב היו צמד של כנרית וגיטריסט שניגנו, ומסביבם עמדו המון אנשים. הם ניגנו מדהים. כל כך רציתי ללכת אליהם ולומר להם את זה, אבל התביישתי.

עקבתי וקצת חקרתי לעצמי את זה- ואנשים שמנגנים לומדים להיות יותר עדינים וקשובים לעצמם ולאחרים.
"אם אשאר" מדבר בדיוק על זה. על המוזיקה, שהיא חלק כל כך גדול מהספר הזה. על האהבה שלנו אליה, על השינויים שהיא עושה בנו.
מיה, צ'לנית צעירה, אוהבת מוזיקה קלאסית. בניגוד לאביה הרוקיסטי ואמה אוהבת-הרוק-אך-לא-מנגנת, היא היחידה שאוהבת את סגנון המוזיקה הזה בבית.
היא חברה של אדם, רוקסטאר של להקה קטנה, נגן גיטרה.
לאורך כל הספר היא מחפשת את מקומו של הצ'לו שלה. האם מקומו הוא לבדו, באולם קונצרטים גדול וממוזג, מנגן יצירות שאלפי אנשים גדלו עליהם, מול קהל דומם ומקשיב, או על במה קטנה, עמומה מעשן ואורות צבעוניים, בין גיטרות חשמליות וצעקות מול קהל צורח ומשתגע?
אני חושבת שהחיפוש שלה לא נגמר. הוא תמיד ממשיך, ואני מקווה שהיא תמצא את סופו.

"תקשיבי לי," אדם אומר בקול שנשמע כמו רסיסי פגז.
אני פוקחת את העיניים לרווחה עכשיו.
אני מזדקפת ככל יכולתי.
ואני מקשיבה.
"תישארי." במילה היחידה הזאת, הקול של אדם נסדק."

הבחירה של מיה היא לא האם ללמוד בג'וליארד ולעזוב את אדם והמשפחה. לא. היא הרבה יותר גדולה מזה. הבחירה שלה היא האם להישאר, לכאוב, להתנחם ולבכות, או האם לעזוב לחשיכה הנצחית, האינסופית, החמימה והבטוחה?

סבא וסבתא של מיה היו העוגן שלי לאורך כל הספר. אהבתי את הפשטות והחוזק שלהם. הם מאוד הזכירו לי את סבא וסבתא שלי, ונזכרתי כמה אני אוהבת אותם.
לסיכום ביקורת ארוכה במיוחד, לכו לקרוא. "אם אשאר" יגרום לכם לחשוב כל כך הרבה, בקטע טוב.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
סליחה שאני חולקת עליך, אבל אני לא חושבת שזה "מתנת המוסיקה".
אני חושבת שלכולם יש את הכישרון הזה, פשוט יש כאלה שלא מושך אותם לנגן או שיש כאלה שבוחרים לא לפתח אותו או שזה לא בוער בהם מספיק חזק.
אני מכירה די הרבה אנשים שניגנו והפסיקו כי לא היה להם כוח להשקיע. כי המוסיקה היא דבר כל כך גדול ורחב ותמיד אתה יכול ללמוד בתוכה עוד, לא משנה כמה כבר למדת, שבקלות אתה יכול לאבד את עצמך בתוכה.
ויש כאלה שטוב להם להיאבד לשם, ויש כאלה שזה מחליש אותם. כל אחד ונטיותיו הוא.
חיפושית (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
פעימות הלב, זאת אומרת מה שהלב מדבר איתך ומדריך אותך אל הכיוון הנכון לך.
מי שקיבל את מתנת המוסיקה, תמיד ירגיש שמשהו חסר לו בחיים (כמו כל כישרון אחר שמשאירים בצד ולא מפתחים אותו).
זה יעיר אותך, יום אחד.
כמו שזה העיר אותי.
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה! תקשיבי לפעימות הלב? מה זה אומר?
חיפושית (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
עברתי מסלול דומה לשלך.
היום מוסיקה היא חלק גדול מחיי.
תקשיבי לפעימות הלב.
זאת מתנה שלא כל אחד מקבל.
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה רבה! אני לא כזאתי כישרונית.. יודעת רק חמישה אקורדים..
הממ.. בדאסס?
no fear (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
וואו, איזו ביקורת יפהפייה.
זה הזכיר לי מקרה אחד לפני כמה ימים כשנשארתי יום ארוך בבית ספר בשביל מגמת תיאטרון, ואכלתי עם ילדה אחת שנשארה בשביל מגמת מוזיקה, ואז התקבצו סביבנו עוד כמה ילדים, חלקם ידידים שלי חלקם שלה, ופתאום קלטתי שאני יושבת לאכול עם ילדים שהם כולם במוזיקה, והתבדחתי על זה לרגע, כזה באתי לקום וללכת, בצחוק, אבל בסתר באמת הרגשתי קצת לא נעים לשבת איתם, כי תמיד קינאתי באנשים שיודעים לנגן. או לשיר. לדעתי היכולת לעשות מוזיקה היא אחד הכישרונות היותר מוצלחים של האדם. אני מקנאה בך שנפלה לך הזכות להיות כזו, ומאחלת לך שתנצלי את ההזדמנות ותתמידי בנגינה ותהיי הנגנית הכי בדאסס בעולם.
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה רבה!
רץ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
יופי של ביקורת
שרלוק (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
מומו ביקורת מאד יפה והכתיבה שלך על המוסיקה מרתקת.
האמת היא שאני מנגן כמה שני בסקסופון ולמרות שאני אוהב מאד
ג׳אז ובלוז, אני הרבה יותר אוהב רוק לסוגיו.
אז מתישהו אצטרך לבחור

למרות שזאת בחירה שונה כי יש הבדל גדול בין קלאסי (שגם אני אוהב יצירות מסוימות)
לבין ג׳אז.

סליחה על החפירה ושוב תודה על הביקורת
שעשתה לי חשק לקרוא את הספר
ולנגן...
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תרגישי חופשי.
מיכל (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
זה מדהים.
בדיוק לפני שעה ניסיתי להסביר לחברותיי התמהות למה א"א להגדיר את השירים המצויים של היום כמוזיקה. "זו לא מוזיקה" כתבתי להן, פשוט.
והן כתבו:"אז מה זו מוזיקה?"
לא ידעתי איך להסביר. משהו טהור, נשגב, רוחני, עדין.
הן חברות טובות, השתדלו להבין.
אולי אשלח אותן לקרוא את הביקורת שלך, מומו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
מוסיקה זה דבר כל כך מדהים. העוצמה שלה.
Command (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
אופס.. איזה מוכשר אני:/
אבל תמיד אפשר לעדכן...
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה פרס! *מקנא, ואתה יכול גם להתחיל! זה כיף כל כך!!
תתעלק על איזה חבר ותתחיל^^
Command (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ובהצלחה עם הגיטרה.. מקנא בך..
Command (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
מדהים! :)
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה רבה אנשים!
חני (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
לא ארוכה בכלל ,מרגשת כן,נפלאה כן אבל לא ארוכה.ויפה שחזרת לנגן ועוד יותר יפה שקישרת בין אנשים שמנגנים בכלי נגינה לאנשים קשובים וכן המוזיקה בהחלט מחברת בין אנשים זו לא סתם קלישאה....שנה טובה
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
אני גם מאוד אוהבת מוזיקה. אבל רוק וקלאסי (שופן, שוברט, באך, מנדלסון, בטהובן האהובים עלי) כך שהתחברתי אל שני סוגי המוזיקה שדיברו עליהם. כתבת יפה מאוד!
אור (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
^_______^
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
זה גם בסדר.. אני אוהבת מוזיקה אלקטרונית, אבל אם מדברים על להתחבר ואהבה טהורה שעושה טוב בלב- זאת רק מוזיקה טבעית. רגילה.
POLLO (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
וואו.. אפשר להבין מהכתיבה שלך שאת ממש ממש אוהבת מוסיקה. הייתי שמח להסתכל על המוסיקה מנקודת המבט שלך, מוסיקה טהורה, אבל כנראה שאני יותר מתחבר למוסיקה ממוחשבת, אלקטרונית ><
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
הו, תודה לך!
תַאלְיה~~ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
מומו. זה מדהיים!
אני כלכך אוהבת מוזיקהה *~*
תַאלְיה~~ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה רבה! עובדת על זה, זה תחום שקצת יותר קשה לי..
קריקטורה (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
וואו, איזו ביקורת מדהימה, מומו. תכתבי יותר.
אהבתי מאד מאד את המחשבות שלך על מוסיקה. היא דבר כל כך גדול ושמימי, שלפעמים נדמה שרק בטעות היא נמצאת בעולם הזה.
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
אממ ואני מאוד מקורית במחמאות כנראה :-/
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה!
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ביקורת מהממת!!
:-)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ