ביקורת ספרותית על אם אשאר - עטיפת הסרט מאת גייל פורמן
ספר מעולה

---

אני חושבת שכשאני הייתי בכיתה א' היה ברור לאמא שלי שהבת שלה עומדת ללמוד לנגן. אולי זה היה עוד אחד מתסביכי אני-לא-למדתי-לנגן-בעצמי-ואני-כל-כך-מתחרטת-על-זה-אז-הבת-שלי-תעשה-את-זה-במקומי, או שהיא באמת חשבה שזה יהיה טוב בשבילי, או שזה היה שילוב בין השניים.
אני, בעקשנות של ילדה בת שבע, רציתי ללמוד לנגן בכינור. למה? כמובן, כי החברה הכי טובה שלי אז למדה לנגן בכינור. אמא שלי אמרה "לא" נחרץ, וגרמה לי ללכת ללמוד פסנתר.
במשך ארבע שנים למדתי, חרקתי נעימות קלאסיות בלי להתאמן בבית, אימצתי את העיניים בלנסות להבין מה כל הנקודות והקווים האלה מנסים להגיד לי, גררתי את עצמי לשיעורים בלי רצון. ואחרי ארבע שנים זה נגמר. זו לא הייתי אני שהחלטתי על זה, אלא אותה אמא מפורסמת שלי. בשיחת טלפון עם המורה היא סיימה את שיעורי הנגינה.
אבל הקסם האמיתי קרה אז, כשהפסקתי לנגן.
בסביבות הבת מצווה שלי חזרתי לזה. בהתחלה סתם כדי לנגן משהו במסיבה עצמה, ואחר כך כי נהניתי מזה. ואותו הקסם ממשיך גם עכשיו, שנתיים אחר כך. אני מאוהבת במוזיקה, מוזיקה כנראה אוהבת אותי בחזרה, ואנחנו מסתדרות נפלא.
זה מה שקורה גם למיה. זה, והרבה יותר מזה.
מיה בת השבע עשרה היא נגנית צ'לו מוכשרת. מאוד מוכשרת. היא מגיעה ממשפחה מוזיקלית להפליא (ורוקיסטית להפליא) - אבא שלה היה מתופף בלהקה, אחיה הצעיר גם הוא מתופף, אם אני לא טועה, ואמא שלה רק מקשיבה, אבל אני חושבת שהיא מכורה למוזיקה בערך באותה המידה כמו כל שאר בני הבית. אבל מיה, בניגוד למצופה ממנה, נגררת דווקא אל הקלאסיקה. החלק היחיד של מיה שאיתו לעולם לא אזדהה. ברר.
(התכוונתי לספר כאן את רוב העלילה, אבל בשביל זה יש את הספר, ואני גם ככה גרועה בדברים האלה, אז אני אדלג על הקטע הזה ואעבור מיד לביקורת עצמה. עמכם הסליחה.)
הספר הזה יפהפה.
יש ספרים שאני אגדיר אותם כ"מדהימים". יש ספרים "מעולים", יש "נהדרים", יש "מקסימים", ויש את "אל-תעשו-את-הטעות-שלי-אל-תקראו-את-הספר-הזה-לעולם". ויש ספריך כמו אם אשאר, שהם בעיני כמו פתיתי שלג. רטובים ויפהפיים.
זה הספר הזה בשבילי. הוא מכאיב, הוא עצוב, הוא מרגש, הוא מצחיק, הוא פשוט יפהפה. הסרט אפילו גרם לי לבכות, וזה לא קורה הרבה.
אני לא רוצה להגיד יותר מדי, בעיקר בגלל שאין לי הרבה מילים. כל מה שאני יכולה להגיד זה: תקראו את הספר הזה. הוא שווה את הזמן שלכם, והוא יפהפה.

» ביקורות נוספות של אורגת הדיו
» ביקורות נוספות על אם אשאר - עטיפת הסרט