ביקורת ספרותית על אם אשאר - עטיפת הסרט מאת גייל פורמן
ספר טוב

---

TO BE OR NOT TO BE

הנוער יאהב את הספר הזה!

הספר הזה "תפור" לסרט וככל הידוע לי גם הוסרט סרט.

בסרט לא צפיתי, אם כי הבנתי שהסרט לא היה בדיוק "שובר קופות".

כספר אני כבר יכולה לספר לכם, שגייל פורמן יודעת לגעת בנימים הקטנים שעוטפים את הלב. אומנם ספר דמיוני, ומי שמכיר אותי יודע שזה לא בדיוק כוס התה שלי, ואף על פי כן נהניתי. הרעיון שגייל פורמן הביאה לכאן, מדהים ... עובדה היא הצליחה לשכנע אותי לקרוא את הפנטזיה הזו.

הסיפור הזה מתרכז בדמות הראשית – מיה. מיה בת 17 ולה אח קטן בשם טדי. האב - מורה לספרות בחטיבת הביניים, פנקיסט לשעבר שניגן בלהקה, והאם חובבת מוסיקה עובדת בחברת נסיעות.

למיה חבר שמנגן בלהקת "כוכב נופל" בשם אדם חברה יהודיה קרובה בשם קים.

בניגוד לכל אלה שסבבו אותה, מיה אהבה מוסיקה קלאסית וניגנה בצ'ילו. (גייל פורמן בחרה דווקא בכלי בומבסטי בניגוד לדמותה השברירית של מיה).

אדם ומיה היו מאוד שונים האחד השני. הוא התהלך עם ג'ינס צמוד, חולצות פאנק רוקיסטיות וקעקועים שנונים. היא לעומתו "חנונית". עד כדי כך שבבית הספר קראו להם: "החתיך והחנונית".

בשעה 7:09 – שלג. סיבה טובה להכריז ברדיו שלא יקויימו לימודים בבתי הספר היום. אם כך, אין עילה יותר טובה מזו ליום משפחתי– הוכרז יום חופשה משפחתי! היות והילדים לא היו אמורים ללמוד, והאב כמורה לא היה אמור לצאת ליום עבודה, אזי האם החליטה להצטרף גם לחגיגה והודיעה למקום עבודתה שהיא חולה.

בשעה 8:17 כל המשפחה יצאה לבלות יחד, וליהנות מיום חופשה משפחתי אבל.... כמו שכולנו כבר מכירים את המשפט הקלישאי "האדם מתכנן תוכניות והאלוהים צוחק"...

ב-9:23 מיה שאלה את עצמה: אני מתה? היא מצאה את עצמה מוקפת בשוטרים ואנשים בחלוקים לבנים, כשברקע נשמעת מוסיקת סירנות.

ציטוט עמוד 18: השוטרים הדליקו נורי תאורה סביב זירת התאונה, והם מאותתים לכלי רכב משני כיווני התנועה להסתובב ולחזור על עקבותיהם, הכביש סגור. השוטרים מציעים להם בנימוס דרכים חלופיות, כבישים, צדדיים שייקחו את האנשים לאן שהם צריכים".

ב-12:19 בבית חולים מתברר שלמיה יש קמט בריאה, טחול קרוע, דימום פנימי ממקור בלתי ידוע, חבלות במוח, צלעות שבורות ופנים שדורשים ניתוח פלסטי.

הבנתם?
תאונה דרכים!
נגמרה המשפחה ורק מיה נותרה.

תוך כדי כך שמיה מאושפזת, חסרת הכרה עטופה בצינורות שיוצאים מגופה לכל מיני מכונות, היא נעה בין שני מישורים עבר והווה, עולם החיים וחיי העולם הבא ואנחנו- הקוראים, מצטרפים למסע הזה.

בעבר, מיה גדלה על ברכי המוסיקה, והתייחסו אליה כאסופית בגלל אהבתה למוסיקה הקלאסית בניגוד למשפחתה הרוקיסטית . טד-אחיה הצטרף למשפחה, רק לאחר מספר ניסיונות כושלים, הוא צלל לתוך צלילי המוסיקה של המשפחה בהפתעה גמורה.

כשמיה נולדה ההורים לא הרגישו מבוגרים מספיק, כדי לקבל עליהם את עול ההורים, מאידך היה להם ברור שהם יביאו את מיה לעולם. האם הייתה תומכת נלהבת בזכותן של נשים לבחור. הייתה לה מדבקה על האוטו: ציטוט עמוד 63: "אם אני לא כשירה לבחור, אני לא כשירה להיות אמא". אבל במקרה שלה היא בחרה ללדת את מיה.

כעת בבית החולים, מיה צריכה להחליט איפה להמשיך? ציטוט עמוד 66: אין אני אמורה להחליט? איך אני יכולה להישאר בלי אמא ואבא? איך אני יכולה לחיות בלי טדי? או אדם? זה יותר מדי. אני אפילו לא מבינה איך זה עובד, למה אני כאן, במצב הזה, ואיך אצא ממנו כשארצה. אם אגיד אני רוצה להתעורר, אתעורר מיד? כבר ניסיתי להקיש בעקבים כדי למצוא את טדי וניסיתי לשגר את עצמי להוואי, וזה לא עבד, נראה שזה הרבה יותר מסובך". ...... ".... "אני מנהלת את העסק. כולם מחכים להחלטה שלי".

מיה נותרה כלואה בין שני עולמות: עולם החיים ועולם המתים. בין נשימה לנשימה ותוך כדי כך שמיה היתה מחוברת לכל אינסטלציית הצינורות , באים לבקרה הסבתא, הסבא, קרובי משפחה, חברים, אדם וקים וכך ניתנת לקורא "טעימה" על כל דמות ודמות.

הספר כתוב בצורת פלשבק של עבר והווה, ע"פ שעות על פני היום בפרקים קצרים. בפליישבק – הקוראים מקבלים תמונה על חייה של מיה, ויחסיה עם הדמויות שסבבו אותה.

העלילה הזו מוכיחה עד כמה נכון המשפט: "שכל יום שעובר לא חוזר" ומאידך גיסא, עד כמה החיים הם זכוכית קריסטל שבירה.

הסופרת גייל פורמן מביאה את הדמות הראשית ל"מראה של החיים". הדמות הראשית – מיה, חולקת את היסוסיה בינה לבין עצמה עם הקורא.

כל הסיפור מובא לקורא דרך המשקפת של מיה, נקרא בשלוק, הוא מסקרן ומהפנט כאחד.

ציטוט עמוד 141: "לפעמים אדם עושה בחירות בחיים, ולפעמים הבחירות עושות את האדם. את מבינה את זה?" אני מסכימה עם המשפט הזה. אתם מסכימים?

זהו סיפור נוגע ללב, ריאליסטי עם נגיעות של פנטזיה. בני נוער ומבוגרים ייהנו מהספר הזה.
יופי של ספר, ממליצה בחום.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אם אשאר - עטיפת הסרט