ביקורת ספרותית על אם אשמע קול אחר מאת חיותה דויטש
ספר טוב

---

את הספר סיימתי כבר לפני כמספר ימים ולא הצלחתי למצוא מילים לחבר סקירה לספר, כנראה שהנושאים ה"כבדים" שהספר מציג קצת הקשו עליי בכתיבת הסקירה ולכן לקח לספר זמן לשקוע אצלי בתודעה. אך הנה אני כאן, מול קובץ הוורד, מקלידה לכם ומקווה שיצא מזה משהו טוב.

עוזיה, אישה מבולבלת בשנות ה-40 לחייה מתגרשת מאהבת חייה, אברהם ובורחת לישוב בצפון בו היא מתגלגלת לנהל בית קפה וגם סדנת כתיבה למספר ספציפי של אנשים, דמויות שבעזרת אותה הסדנה עוזרים לה לגבש את עולמה הפנימי וכן את עולמן הפנימי של הדמויות הנוספות בספר.

עוזיה בחרה לברוח כי היא הבינה שהיא כלואה. כלואה בתוך עולם בעל נרטיב ציוני-דתי, כלואה בתוך חיים שלא מצליחים להתפתח מעבר לגבול מסוים וההרגשה הזו שהיא נחנקת גרמה לה לעזוב את כל עולמה המוכר ולצאת לדרך חדשה במקום הכי מרוחק.
אלא שכתובות הגרפיטי אשר צצות כמו פטריות אחרי הגשם בכל מיני מקומות אסטרטגיים במדינה מאיימות לנפץ את אשליית הבריחה של עוזיה. היא אומנם לא מחוברת ולא מבינה את משמעות הגרפיטי אך מאחוריה נמצא השב"כ ואף דבר לא נעלם מעיני השב"כ אפילו לא אישה הבורחת מחייה הקודמים.

חיותה דויטש רצתה ליצור ספר שיגע בנקודות שלצערנו הרב אנו לא מקבלים פרספקטיבה טובה עליהם מהתקשורת ושלרוב מתעלמת מהציונות הדתית הלאומית. בספר הזה היא מציגה בעיות אשר אותו מחנה מתמודד איתו, הקשיים, הניתוק מהעם, הרצון ליצור הזדהות והבנה והרצון לחיות לפי אמונתם. היא נוגעת גם בנקודות ציון חשובות וכואבות בהיסטוריה של מדינת ישראל כמו ההתנתקות, פינוי ימית, מלחמת לבנון ורצח רבין ובעצם השסע שנוצר בעם בעקבות האירועים הללו. היא יוצרת דף עם נקודות ואט אט מחברת בין כולן על מנת ליצור לנו תמונה ברורה שתגרום לנו להזדהות עם כמה וכמה גורמים בחיינו.

אין לי ספק כלל וכלל שבספר הזה הושקעה מחשבה רבה מאד, הוא גם כתוב בצורה טובה מאד ועניינית. עם זאת, אני חייבת לציין שבמהלך הקריאה בספר אני לקחתי ממנו הפסקה למספר ימים וחזרתי אליו רק לאחר שסיימתי ספר אחר כי באמת הייתי צריכה את ההפסקה הזו על מנת לעכל את כל הכתוב והקורה בספר. אני חושבת שאולי מה שהפריע לי מעט זה העומס בפרטים, הניסיון לשלב בין סיפורה של עוזיה לבין הגרפיטי והשב"כ גרם לסופרת להתעמק בסדנת כתיבה שכביכול עוזיה פתחה אך הפרטים על כל דמות (גם על הדמויות אשר כביכול היו אמורות להיות שטוחות) היו רבים מידי וזה גרם לספר להיסחב במעט במקום להתמקד בפרטים הבאמת חשובים.

לסיכומו של עניין, זהו ספר טוב ומעניין אבל פנו לכם זמן כשאתם קוראים בו, כי הוא יגזול מכם את המחשבה לזמן מה.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על אם אשמע קול אחר