ביקורת ספרותית על אם אשמע קול אחר מאת חיותה דויטש

---

ספרה של חיותה דויטש מלא בכל טוב ולא פשוט להחליט איך לכתוב עליו, אחת השאלות שאני שואלת את עצמי כאשר אני קוראת ספר האם ארצה להיות חברה של מי מהדמויות , ובספר הזה יש כמה דמויות שהייתי שמחה להכיר.
ספוילרים ....
אתחיל מאברהם , הוא איש מלא חוכמה , מקדיש את חייו ללימוד התורה, ההלכה התלמוד, אני בטוחה שלשמוע שיעור שלו היה יכול להיות מרתק, למרות שהעולם שהוא עוסק בו קצת רחוק מהעולם שלי. אברהם הוא איש שהיה יכול להצליח בעולם האקדמיה אבל זה לא מעניין אותו, הוא רוצה לתת מידיעותיו לאנשים בקהילה , צעירים בעיקר, ובכך להיות משמעותי לחייהם. ואברהם שחוכמתו רבה, יש לו יכולת רגשית חסרה ומודעות קטנה מאד לעובר על הסובבים אותו .
הספר הזה מתחיל בכך שעוזיה נכנסת לכלא , ואני מוצאת חוט מקשר בספר שהיא העובדה שהרבה מהדמויות שבויות בסוג של כלא . אברהם שבוי בכלא של האינטליגנציה הגבוהה שלו אשר מספקת לו עיסוק רב והכרה רבה מהסובבים אותו, וזה גורם לכך שהוא לא עושה דבר על מנת לפתח ולתת מקום לרגשות שלו. לא היה צריך הרבה כדי לזכות בחיבתה של הדסה , ראו את משה למשל, ראו את ארי המבוגר שידע איך להייחס לאישה , ולאברהם עם כל החוכמה שלו אין את היכולת הזו והוא גם לא מודע שזה חסר. זו לא גזירת שמים, אפשר לפתח יכולות כאלו אבל אברהם שבוי בעולם שבו נוח לו ולא עושה מאמץ לעבוד על הדברים שיותר קשה לו בהם.
מיכאל-גבריאל, הוא מאד כריזמנטי, השקט שלו, היכולת לתת מקום לאחר , האבחנה שלו בפרטים , הוא מתפרנס מעבודה בכוחות הבטחון, בשב"כ, והוא לא ממש אוהב את זה, אז בשלב מסוים בחייו הוא עזב והלך ללמוד הסטוריה , אבל איך שהוא הוא מוצא עצמו בזה שוב. והוא פוגש בעוזיה , הוא עדיין לא ממש פנוי לקשר חדש בחייו אחרי בגידתה של אשתו לשעבר, אך לאט הם מתקרבים והוא בבעיה, קוד התפקיד שלו אומר שאסור לו להיות מעורב רגשית, וזהו הכלא שלו, הוא אמור לא להיות מעורב רגשית עם האנשים שהוא במעקב אחריהם אבל זה לא ממש אפשרי. הוא נמצא בקבוצת הכתיבה אשר לכאורה משרתת את המטרות שלו אבל נוצר שם קשר מיוחד , משפחתי בין האנשים והוא חלק מזה, ואז נוצר הקונפליקט בין המשימה שלשמה הוא בא ולבין מה שהלב מרגיש.
אסתר , גם היא פקחית הרבה יותר ממה שניתן להבין כאשר אנחנו פוגשים אותה בתחילה, אבל משום מה היא לא מצליחה לעשות משהו טוב עם עצמה, היא שבויה בתכונות הפחות טובות שלה, לא מטפחת את עצמה, משמינה ונמצאת במצב שאינה יכולה לצאת מתחושת האשמה והאכזבה מעצמה ולמצוא את המקום שבו תוכל להביא את היכולות שלה לידי ביטוי בצורה ישרה ומכובדת.
ירוחם , הוא איש שנוטה לכעוס, כל דבר מכעיס אותו , עד שזוגתו עליזה לא יכולה לסבול זאת יותר ומבקשת להשתחרר ממנו, ועכשיו יש לו סיבה אמיתית לכעוס , כל חייו הוא כועס עליה ולא מצליח להשתחרר מהכעס הזה כדי להיות בקשר עם ביתו , עם נכדתו, כמה חבל ...
עוזיה שהגיעה לכלא הפיסי ולאורך כל הספר אני שואלת את עצמי , מה כבר היא עשתה האישה היקרה הזו שגרם לכך שתגיע לשם? אהבתי את הפתרון לשאלה, לא משהו דרמטי מדי , משהו שאני מקבלת ומבינה. עוזיה לאורך כל חייה נאבקת להסיר את הכבלים שעוטפים אותה, החל בהחלטתה לכתוב בעיתון, המשך בנסיעתה צפונה כדי להתנתק מזוגיות לא מספקת ואכזבה גדולה שאין לה ילדים משלה ועבור לשינוי באורחות חייה ומציאת עניין חדש בהם. עוזיה אולי לא מבחינה בפרטים אבל היא מאפשרת לאנשים להיות מי שהם, היא מקבלת ולא שופטת ויש לה רעיונות שהיא הולכת עליהם וסוחפת איתה אחרים וגם עושה להם טוב. כמו אותה קבוצת כתיבה הזויה שהיא מקימה ועושה לכל אחד מחבריה שינוי.
ולכל אחד מאיתנו יש בחייו את הדברים שכובלים אותו, זה בסדר, זה טבעי, אך תמיד השאלה עד כמה ? ומה עלינו לעשות כדי להיות חופשיים יותר בדברים החשובים באמת?
נהנתי מאד מהספר, הוא כתוב מצוין, הדברים מתפתחים בצורה מאד חכמה ומעניינת, זהו ספר שארצה לחזור אליו , שאפו ענק לחיותה דויטש עליו , מחכה לספרה הבא.

» ביקורות נוספות של ענתי
» ביקורות נוספות על אם אשמע קול אחר