ביקורת ספרותית על עונת העצמות מאת סמנתה שאנון
ספר מעולה

---

כשנכנסתי באחת מגיחותיי לסטימצקי עוד לפני שהתוודעתי לאתר סימניה , צד את עיניי הספר הנוכחי , לא ייחסתי אליו משמעות מעמיקה מכיוון שהוא היה מונח עם ערימה של ספרי נוער , ולרוב אני משתדל לא לקנות ספרות שכזו מסיבותיי השונות , לא שחלילה זו ספרות מוקצית , אך בכל זאת בגיל 40 אני פחות מתחבר לאהבות ראשונות , הורמונים משתוללים , לימודים , ואותם ניואנסים ששמורים בזכות לנוער על שלל בעיותיו. זה מחזיר אותי לאותם שנים שנראות פתאום כה קרובות אך בעצם כה רחוקות , וכך מספר פעמים נוספים בביקוריי בסטימצקי בעיר, הספר עמד לו שם בגאון , כאילו מתריס לו שם אליי ואומר בוא בוא ארטי אני כאן עבורך , קנה אותי ולא תצטער לך על בחירתך.
אני זוכר את עצמי בוהה בעטיפה האחורית ושואל את עצמי בהתחבטות האם אני עושה בחירה נכונה או מוטעית , מכיוון שאני מאד לא אוהב לקנות ספר שנראה בעייני מושך וכשאני מתחיל את קריאתו הוא מגיע בסוף חזרה למדף וקורא לי בכל ענות חלושה.

בסוף קניתי.
ישבתי לי והתחלתי לקרוא.
ההתחלה הייתה מעט צולעת אבל זה היה רק בדפים הראשונים בלבד כי צריך מעט זמן בכדי להבין את מלוא המושגים ואת האזורים המתוארים בכדי לדעת את הלך הנפשות הפועלות בו , לאחר מכן החלה המשיכה שכללה דפים ליום ובלילה ללא יכולת אמיתית לעצור. עשית בחירה מעולה אמרתי לעצמי. אם זו הרולינגס החדשה אזי יש לי רומן מתמשך עם סופרת מבטיחה , רומן שלא יהיה קצר אלא ארוך ומענג.
ובכן הספר מספר על ילדה/אשה בשם פייג מארני , אשה שיש לה כוחות נדירים מאד בה יש לה את היכולת להכנס לנשמות של בני אנוש אחרים. אותה יכולת נותנת לה והופכת אותה להיות משאת נפש של הבוס שלה , המקום בו היא נמצאת מחולק למחוזות וסינדיקטים ששולטים לפי מחוזות , תפקידה של פייג היא סריקה אתרית במחוז בו היא עובדת, אשה שנשלחת למשימות שרק בודדים כמוה יכולים להשלח. היכולת הזו הנה עילוי מכיוון שהיא מסוגלת לעבור בתווך בין עולם החיות לאותו עולם שאני קוראים עולם הצללים/מתים.
הפעילות הזו באופן חוקי אסורה ולאחר שהייתה לה תקרית מסויימת שלא ארחיב עליה כאן , היא הפכה למבוקשת על ידי החוק.
בדרך לא דרך ( שלא אספר לכם..... אתם חייבים לקרוא לבד.....) , היא מתעוררת במקום שונה שנקרא שאול 1.
היא הופכת אסירה לגזע נעלה הרבה יותר מבני אנוש , גזע הנקרא רפאים. אשר שובה אליו את כל בני האנוש שיש להם כוחות על טיבעיים. השובה שלה הנה ארקטורוס ( הסוהר).
הבעייה עם הרפאים היא שאין להם כלל רגשות, ואם בכלל הם קיימים אין הם מראים אותם כלל.
בעייה נוספת היא שאין להם שום אמפטיה לסבל אנושי על שלל סוגיו , והריגה עבורם הנה קלה כאבחה של סכין , קלה ללא כל נקיפה מצפוןץ
באופן בלתי נמנע מתפתחת כאן בעלילה קשר הדרגתי בלתי רגיל לטוב ולרע בין שובה לאסירה , קשר בלתי רגיל בלשון המעטה.
ואני לא אספר לכם את זה כי אתם צריכים לקרוא את זה לבד. הקשר הזה הופך בהדרגה לקשר דם , ומציג מתח בלתי רגיל ובלתי אפשרי בין הדמויות ודווקא אז מתחיל החיבור בינהם. אני לא אהרוס ולא אספר לכם על כך.
מה שכן אספר הוא שבסיום הספר אף דמעתי מעט והתאכזבתי לי קשות על כך שאני צריך להמתין המון המון זמן עד שייצא הספר הבא!!
חברים , כשתתחילו לקרוא הספר ידביק אתכם לכסא , לספה , ובמיטה , המילים נבלעות בשקיקה. רוצו רוצו לקרוא!!

» ביקורות נוספות של arti
» ביקורות נוספות על עונת העצמות