“#
כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה – שהגיע הביתה לתקופה מוגבלת – הייתי משוכנעת שכבר קראתי אותו בעבר. אבל שום פרט מהסיפור, שיש בו פרטים יוצאי-דופן, לא היה מוכר לי, גם בהתמשכות הקריאה. לא הצלחתי להבין את זה. אני די משוכנעת שלו קראתי אותו, הייתי זוכרת פרטים כה מחרידים המתוארים בספר (אלא אם קפץ עלי שיטיון פתאומי, שאני יודעת שהוא מזדחל, לא קופץ). ועדיין עד סופו של הספר היתה לי הרגשה שקראתי אותו.

הסיפור מתרחש בעיקר בניו יורק, וחלקו באנגליה. ריצ'ר פשוט נמצא בניו יורק, אין זכר לטרמפים. יש מברשת שיניים מתקפלת, יש בגדים זולים וגנריים (אם כי הוא משיג גם "בגדים של בוגרים" בלית ברירה). יש אישה בוגרת יפה ומתוחכמת, יש חסרי-ישע שצריך להציל. יש ארצות הברית ויחסה לפצועים-שבויים-נעדרים שנשלחו במצוותה ונאלצו להסתדר לבד כשהסתבכו. יש מסירות עזה של אדם לאדם – אחים, בני-זוג, הורים – כמשקל נגד להתייחסות האינסטרומנטלית של המדינה ושל חסרי המצפון המנצלים חולשות של אחרים כדי להרוויח כסף, כבוד ושליטה.

הספר נכתב ב 2006. אני מציינת את זה כי משתמשים בו, אמנם, בטלפונים סלולריים אבל מסתמכים על טלפונים נייחים, שיש בהם חיוג מקוצר למספרים מסויימים. במצלמות מצלמים עם פילם שצריך לפתח. כשנוסעים ליעד לא-מוכר מסתמכים על מפות (מנייר!). אני באמת לא זוכרת מה היה לנו ב-2006 אבל לפי התיאורים בספר זה נשמע פרהיסטוריה...

נהניתי מהספר. צ'יילד יודע לספר סיפור ולשמור על תשומת-לבו של הקורא. הוא משלב בסיפור עובדות – כנראה נכונות – על הדרך בה מתמודדים באמריקה עם פצועי-מלחמה (רמז - תלוי בסוג ביטוח הבריאות שיש להם...) הכתיבה רהוטה, בהירה, צ'יילד לא משחק משחקים ולמרות שהקורא יודע איך יסתיים הסיפור (זה הספר העשירי בסידרה, וריצ'ר צריך להישאר בחיים לעוד לפחות אותו מספר ספרים)
עד עכשיו אין לי מושג אם כבר קראתי ושכחתי או לא קראתי ודמיינתי. מילא, יש תעלומות מעניינות מזו.

0”

“מבין סופרי המתח השונים לי צ'יילד הוא האהוב עליי ביותר, כל פעם כשרואה ספר חדש שלו בספריה זו התרגשות גדולה בשבילי ועד כדי כך אני אוהבת אותם שאני מסכימה לקרוא אותם שוב אחרי כמה שנים- שזה דבר נדיר שכמעט ולא קורה לי עם ספרים.
היתרון בקריאה חוזרת היא שאט לאט במהלך הקריאה אני נזכרת בפרטים נוספים שאני יודעת אותם כבר מהקריאה הקודמת בספר מה שגורם לקריאה להיות מעט ביקורתית ועכשיו מגיע הקאצ' עם ספוילר אז מי שלא רוצה שיפסיק כעת- נראה לי שהפעם לי צ'יילד פישל ולא סגר את כל הפינות כראוי כי למה בעצם המליונר הזה לא פנה למשטרה בחטיפה הנוכחית שריצ'ר חוקר? הרי הוא יודע את האמת שהחטיפה הראשונה היתה מבוימת ושהנוכחית אמיתית ככה שההסבר שהוא נתן לחוסר הרצון שלו לפנות למשטרה אינו נכון וכשמסיימים את קריאת הספר ומבינים מה באמת קרה השאלה הזו נותרת למעשה ללא מענה (ואם יש מבין קוראי הביקורת מי שיש לו תשובה לכך אשמח לקרוא).”

“הספר הזה הגיע בול בזמן, כשרוצים קצת לברוח מהמציאות היומיומית, הספר הזה מתאים בדיוק. לא הצלחתי להניח אותו מהידיים (מעולה לדיאטה...). כל הקריאה היה מתח הולך ונבנה עם כל הפיכת דף, וכל גמיעה של פרק רק רוצים לדעת מה יהיה עכשיו. ג'ק ריצר, "גמלאי" צבא ארה"ב יושב בבית קפה ונהנה מכוס אספרסו, כאשר הוא מבחין בבחור שנכנס לBMV (בעצם אין בזה שום דבר מיוחד כמו כל אחד שנהנה מכוס קפה ומסתכל סביבו תוך כדי שתיה), למחרת באותו בית קפה הוא פוגש את גרגורי, שכיר חרב של חב' לחימה קטנה. מסתבר שאישתו וביתו של ליין מנהל החב' נחטפו והוא היה עד לאיסוף כספי הכופר שהיו במכונית, ריצ'ר מסכים להצטרף זמנית ולתת את ניסיונו בחיפוש חטופים. בהמשך הדברים לא כמו שהם נראים.... וריצ'ר מוצא עצמו עם חלקים מהסיפור חסרים, המירוץ אחר האמת מתחיל בדרך הקשה, עקב בצד אגודל למצוא מי הרג את החטופות...”

“ואני שועט לי קדימה במלוא הקיטור......
זהו התסביך של מי שקורא את ספרי לי ציילד.
סיימתי את העשירי שלו , בדרך קלה ולא קשה.
לאחר אחד עשר ספרים שלו יש לי היבטים על ריצר.
רבים שדיברתי עימם אמרו לי שהכל חוזר על עצמו בסיפורי ריצ"ר , טענו שאין שום חדש או מרענן ככל שמתקדמים לקרוא את ספריו.
כל מי שאמר זאת העלה טענה כזו או אחרת , אז אכן אתם/ן צודקים באופן חלקי בלבד.
אני חייב לציין שעד כה התאכזבתי בסך הכל משני ספרים בלבד בתחלית הדרך.
במרוצת הקריאה לי בכל מקרה ואני מדבר רק בשם עצמי! ככל שהתמדתי בקריאה, הספרים בכל מקרה הפכו להיות למעט רציניים יותר , כל ספר המשך פותח רבדים נוספים ואף מעמיק את הסביבה האנושית בה עבד כשהיה בצבא , השמות הופכים להיות לא רק שמות אלא דמויות החוזרות לעברו ולהוויתו של ריצר.
ניכר שריצר הופך להיות בוגר יותר , ריצר מזדקן , אומנם נפשו אינה כלואה למבנה או לסביבה , והוא לנצח עד כה ממשיך להיות אותו נווד בודד החי לו את החופש והשלווה , אך יחד עם זאת באופן פסיכולוגי כשהוא פוגש נשים וגברים שהושרשו בתפקיד במקום מסויים והמשיכו להתקדם במעלה התפקידים והן שיפרו עצמם כלכלית , ניכר שריצר לעיתים מעמיק את החשיבה בעיניין ועושה השוואות בינו לבין האחרים גם אם הדבר נשאר בגדר מחשבה בלב. וזה אכן ניואנס.
הוא ממשיך להיות חד מחשבה , וחזק במידה בלתי רגילה , אך לכל מי שקורא ומתעמק מילה במילה , מגלה ריפיון מזערי בתגובותיו.
רבים למדיי היו חולמים להיות כמוהו , מעטים בלבד יכולים באמת ליישם חיים מסוג שכזה.
אני לא אכנס לפרטי הספר , התקציר אומנם לא מספק הבנה להלכי הספר , אך בספר הנוכחי ריצר שלנו צריך באמת לעבור דרך קשה למדיי עד שהוא אמור לעשות את הדברים שהוא יודע כל כך טוב. כיום אני בהחלט יכול לציין שההמלצה שלי בחום היא מתאימה במיוחד לכל אלה שקראו את כל הספרים הקודמים. אומנם ניתן לקרוא כל ספר בנפרד , אך בשביל להבין באמת את הדמות צריך באמת לקרוא את כל ספריו עד כה.
ואני?? אני כבר שועט במלוא הכוח בקריאת ספרו הבא , צרות ומזל רע והספר לא מאכזב כלל , צפיחית בדבש!!! :)”