ביקורת ספרותית על שבע מידות רעות - חרגול פלוס # מאת מאיה ערד

---

כשסיימתי את הספר, תהיתי פתאום מי הגיבור שלו.
יש לו, כמובן, המון גיבורים, לפחות אחד לכל אחד משבעת חלקיו, שזה בעצם - קצת יותר מדי גיבורים לספר אחד.
ואז נזכרתי בשמו של הספר - שבע מידות רעות - והבנתי שהגיבורות של הספר הן כמובן המידות, לא האנשים.
המידות הרעות הן הגיבורות האמיתיות של הספר הזה. הן חוזרות בכל חלקיו ומאפיינות את כל גיבוריו.
הכותרת של מידה רעה מסויימת לכל חלק מטעה או אירונית.
יוהנה, למשל, אינה מאופיינת באמת ע"י שנאה אלא דווקא ע"י חיפוש אהבה, וזהו תחום שהיא לגמרי בורה בו, על אף גאוניותה בחום מחקרה. ליסה כלל אינה מתבטלת, כפי שחלמה שתוכל לעשות כפרופסורית, וכל הדמויות מקנאות, וזו אינה קנאת סופרים המרבה חוכמה. זו קנאה אנושית מאוד, בלתי ניתנת להכחדה, והצגתם של גיבורים משני צידי המתרס - אלו המעוניינים במשרה ואלו שכבר הגיעו למשרה כזו ועדיין אינם מסופקים מדגימה את חוסר היכולת של האדם למלא חצי תאוותו.
במובן מסויים, חלק מהפרקים נקראים כסיפורים קצרים, העומדים בפני עצמם ואינם הכרחיים לרצף הרומן. כך למשל פרק האיטיות ופרק הבורות. אבל כשקוראים את הרומן כרומן שבמרכזו עומדות המידות הרעות ואופן השפעתן על חיי האקדמיה, ולא גיבורים אנושיים דווקא, הפרקים משתלבים היטב.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על שבע מידות רעות - חרגול פלוס #