ביקורת ספרותית על עם הנצח לא מפחד מאת שני בוינג'ו
ספר לא משהו

---

מלא מלא אוויר חם של תהילת פרסום ושל כתיבה גרפומנית בינונית. לא יכולתי לסבול את הספר הזה, ומאוד ניסיתי, נשבעת לכם. הוא כולו כתוב במין פלגמאטיות מתוחכמת של בנות מיוחדות שחשות את עצמן וכותבות שירים ויש להן רעיונות מוזרים שהם בתכל'ס משומשים וטחונים לאללה. אני מכירה לפחות חמש כאלה, ולשני בוינג'ו כנראה הצליח איפה שמיליון בכלל לא מתגלות (ולא, אני לא מדברת על עצמי. אני בחיים לא אכתוב ספר, זה לא הקטע שלי). היה לה מזל, למרות שהספר הזה מדבר בשלושה קולות שהם כולם אותו הדבר בדיוק, ולמרות שהוא כאילו על בנות בצבא שהן כאילו על קו התפר בין להיות נערות ללהיות נשים, הוא פשוט בלתי נסבל.

לפני כמה חודשים, לעומת זאת, הלכתי עם אמא שלי ל"אפס ביחסי אנוש", והתפוצצתי מצחוק כל הסרט. סרט מדוייק, חזק, סוריאליסטי, על בנות שנמצאות על קו התפר שבין להיות נערות ללהיות נשים, אבל ככה זה נראה כשעושים את זה טוב.

» ביקורות נוספות של הנחשפת
» ביקורות נוספות על עם הנצח לא מפחד