ביקורת ספרותית על עם הנצח לא מפחד מאת שני בוינג'ו

---

עם הנצח לא מפחד
עם הנצח צונח בלי מצנח
שאנן כמו כל אחד
שיש לו בידיים נצח
נופל, חוטף מכה במצח
קצת הוזה אבל בכל זאת מנצח
עובדה, הנה הוא מפצח
את הנוסחה לרב מכר
עולמי
מי
בכלל צולח
את כל השצף של המלל
מי כבר ינתח
את כל הרצף והקצף של
אנלוגיות, מטאפורות, אילוזיות, הזיות
מכל הזוויות
הספרותיות
כשהן נוחתות כמו גשם זלעפות
ומעייפות
אולי רק עם הנצח
זה בגלל שיש לו נצח
והוא לא מפחד
מזרמי תודעה
שזורמים כולם אל אותו הים
והים אותו ים והערבים
אותם ערבים---
ערבים ארוכים הוא מעביר
בוהה באוויר
בין עמוד לעמוד
ובין פרק לפרק
לפרקים הוא שואל את עצמו
על מה בעצם הוא קורא
ומה בכלל קורה
שם
בסיפור על עם הנצח
והאם להיות חייל
זה שעמום או רצח
כי אם זה שעמום
עם הנצח קצת המום
שהוציאו אותו ככה,
נקי, טהור, בלי מום
של כיבוש---
בושה!
לא שהכל כל כך הרמוני
רק שמעבר להורמונים
השוטפים-שוצפים-עוטפים
את כל החילים הבודדים
מהרגע שלבשו מדים
כמה מקום נשאר כבר
לעוולות כיבוש כובשות
ראשי טבלאות רבי מכר
אם כי, נותר להן, פה ושם, קצת זכר...
זה לא שעם הנצח הוא טלית
שכולה תכלת
ואם היתה לו פעם גם תכלית
היא התכלתה
או התחלף לה התקליט
אולי פשוט
עם הנצח עדיין לא החליט
אם הוא כובש, שליט או סתם פליט
בינתיים, מעדיף לכתוב אנגלית
חבל שהתרגום לא כל כך קליט
מה שמבליט
את העובדה
שבוניג'ו, וזו לא ממש תגלית
כבר לא כל כך ישראלית
כי עם הנצח לפעמים יורד
(במעלית,
נצח זה המון שנים,
נראה אתכם בגילו
או שלא
מי יכול להתחייב
כשמדובר על נצח?)

עם הספר לא מפחד מדרך ארוכה
עם הנצח לא מפחד מספרים ארוכים
עם הנצח
מנגב זעה ממצח
וממשך לחתור, קשה עורף
אל החוף
אני?
אני רק בן אדם
אפילו לא הגעתי
עד הסוף

טוב, אז אחרי הביקורת של שונרא חשבתי שאין טעם לסיים את הספר, ובטח שלא לכתוב עליו משהו.
ההתחלה היתה מעייפת. כי מה שעל פי הכריכה האחורית כונה על ידי האקונומיסט: כתיבה "מרתקת וקדחתנית, ספק חלום ספק סיוט" הופך להיות מאוד מעייף באיזשהו שלב.
אז כתבתי את השיר הנ"ל שממצה את רשמי מהחלק הראשון, ותודות לשונרא על ההשראה.
אבל אז היתה שבת, והיא היתה ארוכה והמשכתי.
ואולי היה שווה להמשיך כי הספר, אחרי שמתרגלים, כן קריא ומעניין לפרקים, לפחות בפרקים שהבנתי, ומופרע למדי בפרקים אחרים - לקראת הסוף, אני חייבת להודות, הבנתי פחות ופחות.
היו גם קטעים שדילגתי עליהם, הזכרתי כבר את שצף ההורמונים? כן, נראה לי שכן.
על התרגום מאגלית שנעשה ע"י בוינג'ו עצמה ראיתי שכבר נכתבו ביקורות... יש כמה ביטויים שכ"כ מתורגמים ישירות מאנגלית שזה מצחיק, וגם מוזר שאף אחד בהוצאה לא חשב שכדי לעשות עם זה משהו:
"עלה במחשבות שלה לשאול כמה חיילים קראו את ההוראות האלה..."
"הוא סיפר לאבישג שלנהוג היה הדבר היחיד שעשה לו לנשום אחרי שהוא השתחרר מהצבא"
"היא ידעה יותר טוב מלעשות את זה"
"זה כמה שנכונים חלקים של המדינה הזאת יכולים להיות לפעמים"
"אחרי שאבא שלה דחף את הדרך שלו החוצה מהמכונית"
"הדלת מול הבנות לא היתה בשבילן לפתוח"
וכן הלאה.

לא יכולה להמליץ על הספר, אבל גם לא להגיד שמדובר בספר גרוע או בלתי קריא.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על עם הנצח לא מפחד