ביקורת ספרותית על עם הנצח לא מפחד מאת שני בוינג'ו
ספר מעולה

---

" אז הם נתנו חלקות אדמ במעט כלום כסף לזוגות שהבטיחו לעבוד במפעל שהם בנו בכפר, וככה לזוגות היה כסף ובית ואז היו להם ילדים.
הדבר היחיד שהם לא חשבו עליו הוא שכסף ובתים יוצרים ילדים ושילדים צריכים אוטובוסים, בין שאר הדברים. הדרך היחידה לצאת מכאן עכשיו היא בטרמפים.
אני עומדת ליד הטלפון הציבורי בשולי הכפר ומוציאה אגודל. בהתחלה אני חושבת על להתקשר למישהו אבל אין לי מטבעות לטלפון הציבורי.
כשמכונית סובארו אדומה עוצרת, אני מתכופפת אליה ומריחה את ההאפטר שייב של הנהג עם הזקן. הוא שומע את "המקרנה", אני נשבעת.
"לאן את צריכה להגיע?" הוא שואל.
על האדמה חילזון עושה הדרך שלו לאט אלי משאיר שובל ריר מאחוריו. בקרוב יגיע הגשם הראשון. בקרוב אבישג ואני נסיים ללמוד. נתגייס. הכל. אפילו הנסיכה ליה תצטרך להתייס. כולם צריכים.
ואני מבינה שאני לא מכירה אף אחד מחוץ לכל הבתים של היישוב ושאני עומדת כאן על האספלט החם לבד.

אני אומרת לנהג שכשנראה שאני כבר אשאר איפה שאני".


ספר מקסים מקסים מקסים! מומלץ בחום, הכתיבה של שני בויאנג'ו מהפנטת!!!

» ביקורות נוספות של אל
» ביקורות נוספות על עם הנצח לא מפחד