ביקורת ספרותית על עם הנצח לא מפחד מאת שני בוינג'ו
בזבוז של זמן

---

ספר שהתחלתי לקרוא בתקווה גדולה עקב הביקורות המהללות, אבל כגודל התקווה כך גודל האכזבה.
הספר בעייתי בכמה מישורים:
1) דמויות שטוחות (למרות המיקוד והטיפול הארוך בכל אחת מהן).
2) סיפור שמתיימר להיות סוראליסטי או פנטסטי, אבל מפספס.

התוצאה: השעמום שהסופרת מנסה לתאר תופסת בפועל את הקורא. קריאת הספר עד סופו הייתה מטלה, ומטלה לא מענגת במיוחד...

עם זאת, הביקורת המרכזית היא לגבי התרגום מאנגלית (ע"י המחברת עצמה). התרגום לוקח את האנגליזם לקיצוניות מזוויעה. יכול להיות שנשמע מישהו ברחוב יאמר: "אני הולך לאמריקה" -- בעקבות "i'm going to America", וגם המשפט שכתבתי לעיל "התרגום לוקח" זה אנגליזם לא מוצלח. אבל השוו: "הוא הנחית מכה מאחורי הצוואר של האיש. האיש התמוטט, הפנים שלו הרביצו לרצפה." (עמ'234) האם זה תרגום של "hit the floor"? -- לדעתי, כמה צעדים רחוק מידי. זאת דוגמה קיצונית, אבל מורגש מאד לאורך כל הספר שהספר מתורגם מאנגלית ברשלנות. מכוונת או לא? אני לא יודע, אבל לא אהבתי!

באמת? ברצינות?

» ביקורות נוספות של אוריהו
» ביקורות נוספות על עם הנצח לא מפחד