ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

***אזהרת ספוילרים***




תודה לך, ג'ון גרין, שכתבת את הספר הראשון אי פעם שגרם לי לבכות.
(וגם את השני)
הספר הזה הוא פשוט יצירת מופת. הוא אפוף בעליות ומורדות, וכל מי שקורא אותו פשוט נסחף לתוך המערבולת הבלתי נמנעת של הטרגדיות בחיים.
או, שמה נאמר, במוות.
מן הסתם, ספר על שני אוהבים חולי סרטן לא יכול להיגמר בטוב. את זה כבר ידענו. אבל ג'ון גרין מצליח לשאוב אותנו לתוך מוח של נערה שיודעת שכל נשימה שלה יכולה להיות האחרונה. נערה שספר אחד מצליח לשבות את לבה (ממש כמו הספר הזה בשבילנו) ומכתיב את האידיאולוגיה שלה, כי היא רק מנסה להזדהות עם מישהו, והנה, יש לה גיבורת ספר חולת סרטן, כמוה. נערה שמרחיקה את עצמה מכולם כי היא יודעת שהיא רימון, שיום אחד יתפוצץ ויפגע בכל מי שמסביבה. הוא יוצר לה סיפור אהבה, ועד כמה שאנשים יגידו שהוא קיטשי, דביק, ואולי אפילו צפוי (כן בטח), אין אדם שלא בכה כשהייזל הספידה את גאס בהלוויה שהוא ערך לעצמו. או כשגאס מת. אין אחד שלא התרגש, נבהל, חייך והתבלבל מרוב רגשות שמילאו אותו כשהוא קרא את הספר הזה.
אני, בפעם הראשונה, נאלצתי להפסיק לקרוא ספר כי לא הצלחתי לקרוא עוד מילה אחת, ובכיתי כמו שמעולם לא בכיתי בגלל ספר (כי לא בכיתי בגלל ספר עד שהגיע הספר הזה. אשמת הכוכבים. ולא היתה לי בעיה בכלל).
בספר הזה יש אהבה, יש טרגדיה, יש סיפורים על חברו, על סכנות, על קשר כל כך חזק שנוצר בין אנשים תוך ימים אחדים, ועדיין, היה להם את האינסוף הקטן שלהם ביחד לפני שהגורל הפריד ביניהם.

» ביקורות נוספות של ~פנדה~
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים