ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין

---

ישנם מצבים בחיים שאתה לא ממש יודע מה לעשות בהם ו/או איתם .כמו: ניחום אבלים-מה ,מה יש להגיד במעמד כזה? אותו דבר לגבי מחלות , וגם סרטן. OMG אפילו שאלה תמימה כמו מה נשמע הופכת להיות מאוד טעונה,כי נו באמת,מה נשמע...נשמע רע.
אשמת הכוכבים הוא ספר על סרטן.
אשמת הכוכבים הוא אחד הספרים שהכי נגעו ללבי בזמן האחרון.הוא הוציא ממני הכל.צחוק,בכי,שמחה,עצב,סקרנות,ציפייה,תקווה...ועוד.
הספר אומנם על סרטן,על מחלה סופנית,אבל הוא לא כתוב בנימת::"אוי,אוי,אוי,יש לנו סרטן".אלא יותר כמו:"או קיי,יש לנו סרטן,ואנחנו נחיה עם זה".כי אומנם הנושא עצוב,אבל הספר הוא ספר שמח.ברובו.כתוב בהרבה הומור.הייזל ואוגואסטוס,או כמו שהייזל קוראת לו-גאס.-גיבורי הספר-גיבורים על כל המשתמע מכך-נכנסו לי ללב ולנשמה,התיישבו שם,שלא על מנת לזוז. זה החיים,הסרטן,ומה שביניהם.ומסתבר שיש הרבה ביניהם. יש שם הרבה תאווה לחיים,ויותר מכל-והכי חשוב-יש שם שיעור לנו-כחברה. אנחנו הורגים אותם,את החולים, הרבה לפני שעושה זאת המחלה.ולא מתןך רוע כמובן.להיפך-אולי אפילו מעודף כוונות טובות.
לפני שקראתי אותו,ראיתי פה בקבוצה הרבה ששאלו אם מי שהיה מעורב כך או אחרת במחלה יכול לקרוא אותו.אין לי תשובה חד משמעית.זה נורא תלוי ביכולת ההכלה של כל אחת מכן.
ומילה לסיום:גם נושאים,שהם בבחינת טאבו,גם בהם אפשר לגעת,ואם יש לך את הנוסחה הנכונה של מילים,רגש,והיכולת לחבר בין השניים-זה גם מצליח.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים