ביקורת ספרותית על תיכון לילה 5 - סופמשחק - האם נגזר עליה לאבד את כל מה שהיא אוהבת? - תיכון לילה #5 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר בסדר

---

**מכיל ספויילרים לספרים הרביעי והחמישי, הקריאה על אחריותכם בלבד**

יאי! אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה!
שנתחיל?

תיכון לילה זו סדרה... מעניינת.
זו לא סדרה רעה בכלל, ממש לא, אבל זה תמיד מרגיש כאילו חסר שם משהו. לא יודעת מה.

בהתחלה קיבלתי את הספר השני לאיזה חג. אני כבר לא זוכרת איזה, הכל כבר מתערבב לי בראש אחרי שנים שבהן המתנות היחידות שאני מקבלת לחגים הן ספרים או כסף (שאני קונה בו ספרים, כמובן!), ולמרות שסבתא שלי התבלבלה והביאה לי את הספר השני קודם, התחלתי לקרוא אותו מיד.
(גם את פרסי ג'קסון התחלתי מהספר השני וזה היה בסדר גמור, אז מה כבר יכל לקרות?)

אז ישבתי בערך שעה על הספה בבית של סבא וסבתא שלי, התעלמתי מהילדים הקטנים הצווחנים והמציקים שרצו והפריעו לי לקרוא וסיימתי את הספר. כבר אז הרגשתי שמשהו חסר. קראתי את כל הספר בציפייה שפתאום תהיה איזה מפלצת, מכשף, יצור קסום, רובוט, אפילו חייזר (למרות שאני לא אוהבת מדע בדיוני, חוץ מאת הגל החמישי. אבל זו ביקורת אחרת) כמו שדוחפים עכשיו לכל ספר מיועד לבני נוער שאחר כך הופכים אותו לסרט שאפילו לא מתקרב לעלילה של הספר.
סורי, אני עדיין מצולקת מפרסי ג'קסון, עיר של עצמות, מורדים, המעניק... להמשיך?

בקיצור, המשכתי לקרוא את שאר הספרים, והמשכתי לקוות שמשהו קסום יקרה.
אבל טעיתי.

אלי שרידן היא ילדה רגילה, שפעם היתה מגניבה וצבעה את השיער ונעלה ד"ר מרטינז וריססה גרפיטי במשרד של המנהל ועכשיו היא הפכה למרגלת-אשת עסקים-אשת חברה-יורשת-מגוון תארים מפונפנים שמעצבנים אותי.
מה קרה לך, אלי?!

את הספר החמישי ביקשתי לקראת טיסה של משלחת מאורגנת מהבי"ס שלי לוינה (זה סיפור ארוך, אבל בעיקרון טסתי כחלק מהרכב קטן וניגנו בכמה מקומות וטיילנו בוינה והיה נחמד), ולשמחתי הוא יצא ממש לפני הטיסה, אז קיבלתי אותו ביחד עם "נפץ אותי".
בנתב"ג קניתי עוד שני ספרים כי זאת אני. ואני צפויה.
ואז קראתי את הספר בערבים, כשחזרנו לחדרים, ואם לסכם את ההתרשמות שלי במילה אחת - התאכזבתי.

העלילה נבנתה בצורה כל כך טובה, התחילה עם תפניות קטנות ועברה להפתעות בלתי צפויות לקורא התמים (=אני שאף פעם לא צופה תפניות בעלילה מראש), כמו המוות של לוסינדה והחטיפה של קרטר.
ואני חייבת להודות, אני לא בטוחה שהייתי ממשיכה לקרוא אם הספר הקוד לא היה נגמר בנקודה כזו.
אבל הסיום של הספר הזה.
הסיום(!!!!)
זו היתה האכזבה הכי גדולה שלי.
הרגשתי כאילו טיפסתי על הר, וכשהגעתי לקצה לא היה שם כלום.
אם חווית הקריאה שלי היתה מצוירת בגרף, הגרף היה עולה בשיפוע, עולה, עולה... ואז יורד בקו ישר למטה בבת אחת. (ניסיתי להדגים פה עם מקפים וקווים אבל זה לא עבד. מחשבים זה לא התחום החזק שלי)

וזה פשוט ביאס אותי. ציפיתי לסוף מרגש, והוא היה... רגיל.
נורמלי.
והכל היה טוב.
וכן, גם הסוף של הארי פוטר היה קצת מבאס, אבל לפחות שם הקרב האחרון היה יותר מרגש...
ומה היה פה?
עימות קטן, הרבה טלפונים, אנשים זקנים, ארגונים בינלאומיים ששולטים על העולם (ואני באופן כללי לא אהבתי כל כך את הרעיון הזה... הוא טיפה אנוכי ומאוד לא הוגן, אבל נחוץ לעלילה של הספר אז החלקתי את זה) ואז הסיפור פשוט מסתיים?
אולי לא הבנתי אותו נכון?

אני לא יודעת למה חשבתי שהסוף יהיה שונה, ולמען האמת לא בדיוק חשבתי על סוף יותר מתאים.
אז אולי תקראו לי צבועה שכתבתי את הביקורת הזאת.
קודם כל, לכו על זה. זו הדעה שלכם! תשמיעו אותה! אני השמעתי פה את הדעה שלי.
ודבר שני,
הסוף כבר נכתב, ואי אפשר לשנות אותו.
וזה
סופמשחק.

זה לא ספר מושלם, אבל העלילה של הסדרה באופן כללי מעניינת, אבל אני מניחה שאין טעם לספר עליה אם כבר הגעתם לפה, כי אתם בטח קראתם כבר לפחות ספר אחד. אז אני רק אגיד שהעלילה היתה נהדרת, אהבתי במיוחד את הזוג החדש שהופיע בו, את האופן שבו לאט לאט אלי חוזרת לבטוח באנשים, למרות שהסיום היה קצת מפתיע ומאכזב, והרגיש כאילו משהו בו לא גמור.
אבל
אני צריכה לחזור לעשות שיעורים ולהתאמן בנגינה כי אין לי חיים
אז ביי^-^

» ביקורות נוספות של ~פנדה~
» ביקורות נוספות על תיכון לילה 5 - סופמשחק - האם נגזר עליה לאבד את כל מה שהיא אוהבת? - תיכון לילה #5