ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 בדצמבר, 2014
ע"י Schuster
ע"י Schuster
רוסיה תמיד משכה אותי. דימוי הקרח המקפיא, הקור החד והדוקר, זה המאדים כל אף שבנמצא, הוא היה תמיד כהילה הנעה סביבם עבורי, סביב עולם התרבות והמושגים הסובייטי. הקור שמביא עמו להבת יצרים בוערת ורותחת, הוא זה המשך אותי אליה, כדבורה לצוף.
המאה ה-20 הרוסי ייצר והביא לעולם כמה ענקי-אמת ספרותיים. בולגקוב, נבוקוב, פלטונוב, באבל. אלו שמות מלאי הילה עבורי, כאלו שתוכנם האמנותי על הדף הוא חלק חשוב מחיי וכל כרך וכרך מיצירתם מונח באהבה רבה על המדף שלי.
אל כתיבתו של בולגקוב הגעתי כנער צעיר, גילי לא עלה אז על 16. בתקופה ההיא, הרגש העיקרי שהנחה אותי היה הרעב. רעב אינטלקטואלי עמוק, כמעט בולמוסי, לגעת, לטעום, לבלוע כל פסגה ספרותית בנמצא. כל הר ספרותי נשגב היה עבורי מעדן מגרה ומשביע. ונדמה שאין כמוסקבה מגרה, בחושניותה, בטעמיה, בריחותיה ובצליליה. כך נצטלבה דרכי עם מיכאיל בולגקוב והאמן ומרגריטה. הכתיבה הדהימה אותי. ישבתי נסער ונפעם ותוסס ומרותק ושוב נפעם. נפעם מהחיות המצמררת המעוררת והמסעירה בה נכתב הספר הזה.
הרומן הכביר והעבה הזה מתפרס למספר עלילות מקבילות, מכיל אוסף דמויות לא צר, אך הוא קריא מאד. קריא כל כך, מרתק כל כך, חי כל כך, ער כל כך ומצחיק כל כך. מעשי השטן וחבורתו בעיר שממילא דבר בה לא צפוי או שגרתי, סיפור צליבת ישו ודמותו של פונטיוס פילאטוס, המשורר וסיפור אהבתם עטוף היופי והרגש של האמן מרגריטה. אלו חגים להם בכישרון עצום ומפליא אחת סביב השנייה בהרמוניה נהדרת ומשתלבים באומנות של ממש. ובכן, זה שיפתח ויתמסר לרומן הענקים הזה יצא למסע מסעיר ומענג, הומוריסטי ומעט סוריאליסטי, עשיר ונשכני במוסקבה הבולגקובית, זו גדושת הרגש, החיות, החדות, הפנטזיה והדמיון.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Schuster
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
מודה לך ושמח לשמוע, ארסמוס.
|
|
|
ארסמוס
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת נהדרת
מזדהה עם אהבתך הרבה ויחסך לספרות הרוסית.
התאור החי והקולע שכתבת מחזיר אותי אל אותן תחושות שחוויתי כאשר קראתי אותו לפני מעל עשר שנים. תענוג |
|
|
נעמה 38
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
שירה תחזרי אליו דחוף. ספר מופתי ושנון. אחד מהאהובים עלי ביותר.
|
|
|
Schuster
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
הערצתי לגוגול ולדוסטויבסקי גדולה מאד. אך במקרה הזה מדובר באלו בני המאה ה-20, ובה בולגקוב, נאבוקוב ופלטונוב הם הנבחרים בעיניי.
|
|
|
אור שהם
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
חייב להודות שגם אני נופל בקסמיה של רוסיה, בעיקר נופל בקסמיה של הספרות הרוסית.
אבל בולגאקוב לא מוביל אצלי את הרשימה, דוסטיובסקי, נבוקוב ושות' מככבים לפניו. הספר בהחלט כיף לקריאה ומעורר מחשבה, אבל אני חייב להודות שבכך הוא מסתכם מבחינתי, לא עורר בי מחשבות ותובנות כאלה או אחרים. בקריאה ראשונה נטשתי אותו (באופן לא אופייני) אחרי 50 עמודים, בקריאה שנייה הוא הקריאה הייתה נוחה ושוטפת, ובהחלט נהנתי. |
|
|
Schuster
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
מחשבות;
אין לי עניין להתווכח איתך על איכותו של הרומן, סובייקטיבי כאמור, אבל לפשט אותו לכדי ירידה על הממסד כאילו זה כל טעמו נראה לי בעייתי מאוד.
|
|
|
Schuster
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
שירה36, זו תהיה החלטה חכמה;
יש בספר הזה הרבה. ספרים הם כמובן עניין סובייקטיבי מיסודו, אבל אני מאמין שהוא נותן הרבה לזה המתמסר אליו, ולא רק עבור רוסים אמיתיים.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אחד מהספרים האויליים ביותר שקראתי. עוד ירידה על הממסד כאילו אין בעולם
נושאים אחרים לכתוב עליהם. ממש ספר גרוע.
|
|
|
שירה36
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
קראתי לפני שנים ולא התחברתי..
הבנתי שרוסים "אמיתיים" רואים בספר פרודיה (ויודעים בדיוק על מה). קטעים שחשבתי אז שהם משעממים, רוסים אמרו שאלו קטעים ענקיים ומצחיקים.. אולי הגיע הזמן לחזור אליו שוב.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
