ביקורת ספרותית על הכפיל מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר מעולה

---

הכפיל.

מדובר, בעיניי, באחד הסיפורים החכמים, המדויקים והחודרניים של דוסטויבסקי. סיפור מרגש ומסעיר, עטוף גם כן נגיעות הומור טובות מאד, גוגוליאניות במידה לא מועטה.
הכפיל הוא סיפורו של גוליאדקין, פקיד חרדתי, לא יציב, אחוז היסטריה מרעידה וחשש משתק. מעשיו של גוליאדקין בציבור רוויים מבוכות. פחד וחשש מלווים אותו בכל מקום, כאילו איזו עין בוחנת רודפת אותו ונושפת מאחוריו בכל צעד שהוא צועד וכל דרך שהוא הולך ונוסע בה. לא עובר זמן רב בתוך הסיפור, לאחר כמה אירועים לא נעימים חברתית שעובר הפקיד, ומגיע אירוע מביך במיוחד, אירוע שמרגיש כנקודת מפנה בו גוליאדקין מרגיש מושפל וכואב ובודד בצורה מוחלטת, הוא חווה דבר שנדמה כעין התפרקות נפשית, מסתובב רצוץ, שבור ומפורק בחושך הרוסי הקר והחד, וברגע המשתק הזה הוא מזהה לחרדתו האיומה כפיל, בחור זהה לו לחלוטין.
משם היחסים המתעתעים בין שניהם מקבלים תפניות לא פשוטות, שמלוות ברחשי נפש מרתקים ומרגשים.
כאמור, מדובר בתיאור מבריק של הפרעה נפשית, תיאור סוחף ומרתק עם ראייה נפשית יוצאת דופן, היא התמחותו של דוסטויבסקי.

» ביקורות נוספות של Schuster
» ביקורות נוספות על הכפיל