הביקורת נכתבה ביום רביעי, 21 באוגוסט, 2019
ע"י אודי
ע"י אודי
אחת ממעלות הכתיבה הדוסטויבסקית כפי שעולה ממחקרים שנכתבו עליה היא ההומור שלה. בפתיחה לספרו "האחים קרמאזוב" אומרת נילי מירסקי ז"ל כי רבים מפספסים את ההומור בספריו של דוסוייבסקי וכאן הוא מצוי בשפע. כמעט ולא צחקתי מ"האחים קרמאזוב" על אף שהיו בו אי אילו קטעים משעשעים , האמת שבעיקר רציתי להטיח את ראשי בקיר מרוב יאוש ועצב. פרק הסיום בו מובל אליוש'קה הקטן לקבורה, שהוא רמיזה למותו של בנו האהוב של דוסטוייבסקי היה קשה וכואב.
"הכפיל" ספרו השני של דוסטויבסקי, הוא ספר מצחיק. למרות שגיבורו גוליאדקין עובר מסכת התעללות איומה שבסופה הוא מוצא עצמו במקום שכולם חוששים להגיע אליו, התהליך רווי הומור והמחשבות העוברות בראשו של גיבור כמו בראשו של המספר הכל יודע גרמו לי לצחוק כמה פעמים ובקול רם.
גוליאדקין, פקיד טיטולרי זוטר, מעיין לוזר נצחי, מגלה כי נוצר יש מאין כפיל הדומה לו במראהו, בשמו ואפילו במקום מגוריו למעט בדבר אחד: הכפיל מוצלח יותר ממנו וזוכה לכבוד רב מהסובבים אותו. גוליאדקין המקורי שבהתחלה מחבב את כפילו מרגיש שהקרקע נשמטת לו תחת הרגליים ועובר יסורי גיהנום שכנראה רק מי שחי בסנט פטסבורג במאה ה-19 יכול להרגיש.
הכפיל אינו מגיע לפסגות האוורסט כפי שספריו המוכרים של דוסטוייבסקי הגיעו, גם אחרית הדבר המנומקת של פרופ' דיקמן בסוף הספר אינה משכנעת במיוחד. אבל כאמור הוא מספק כמה רגעים מצחיקים מאוד ויכול לשמש אחלה בסיס לסרט או הצגת תיאטרון.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
MishaEla
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
היי אודי, אז פתאום התעניינתי מה עוד כתבת, אחרי שקראתי את סקירתך לפסואה, ואז אני רואה שכתבת על הכפיל וזה מיד סיקרן אותי כי לפני כמה ימים סיימתי לקרוא דוסטו. אם כך, נכנסתי לסקירה ואז אני רואה שלא רק שקראתי אותה כבר, גם הגבתי לך עליה.. אז תודה על תגובתך לתגובתי. ובזמן שעבר מאז, הספקתי לקרוא את האחים קרמאזוב, שהוא ללא ספק הספר הטוב ביותר שקראתי מימיי. וכן מצאתי בו את ההומור וצחקתי גם בקול, אמנם פעמים ספורות אבל צחקתי. כמובן שגם היה הומור שחור יותר, אירוני, שלא העלה צחוק קולני אך בהחלט גרם לחיוך ציני בלב. דוסטו היה גאון, אין מילה אחרת. ספר אחד שלו עומד הרבה מעל מכלול היצירה שכתבו סופרים אחרים. קרמאזוב זו יצירת ענקים. כמוך, גם לי היה נורא כואב בסוף. כשמיטיה הפסיד במשפט בכיתי נורא, וכשאיליושה (אגב היה בן 11 לא בן 3) הובל לקבורה בכיתי עוד יותר נורא. אקרא בקרוב גם את הכפיל. חג שמח!
|
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
יפה שנהנית.
קראתי מזמן את התרגום הישן. לטעמי זהו סיפור מוזר וטורד מנוחה. |
|
|
אושר
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
דוסטויבסקי לנצח
|
|
|
אור שהם
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מסקרן, תודה.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אודי, קראתי הרבה מדוסטויבסקי ואני לא מתקרב אליו יותר. פשוט אסון.
|
|
|
אודי
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מישאלה, סליחתי. אבל זה לא באמת ספוילר.
פייפר ג'ם, מבין למה זה עלול לא להתניע אבל שווה ניסיון נוסף. מחשבות, אני יודע שאתה מתעב את הרוסי הזה. אבל יש לי תחושה שתאהב את הספר. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
דוסטו, כן.
|
|
|
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ניסיתי אותו אי שם לפני כמעט עשור, ולא התניע לי. אולי שווה לנסות שוב.
|
|
|
MishaEla
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תודה , הוא מחכה לי.
בקשה קטנה: נסה לא לכלול ספוילרים בסקירתך, את קרמאזוב למשל לא קראתי עדיין ואני מעדיפה לא לדעת מה קורה בפרק הסיום :) |
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
