ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 22 בנובמבר, 2014
ע"י סדן
ע"י סדן
עמוס עוז הוא סופר נחשב בספרות הישראלית וככזה סיפרו עורר בי ציפיות רבות. העלילה מתרחשת בירושלים המחולקת בחורף של 1959 (שהיא כזכור לנו גם זירת ההתרחשות בספרו המוקדם "מיכאל שלי") את אותה ירושלים החורפית המחולקת מיטיב עוז לתאר. הסיפור הוא של סטודנט ירושלמי שמפסיק את לימודיו בעיקר ממשבר אישי וחסרון כיס ונענה להצעת "עבודה" למגורים חינם עם מעט כסף עבור היותו איש שיחה ועזרה לאדם זקן ונכה על קביים בבית בודד. באותו בית הוא לומד להכיר גם אישה מסתורית בשנות הארבעים שלה. בסיפור נוצרת מעין סימטריה (שמתקיימת כאן יותר מפעם אחת) של משולש של אנשים שאיבדו משהו מאוד יקר להם. מבחינה "סיפורית" הסיפור מעניין ויש בהחלט מה לקרוא אבל מה שפחות אהבתי בספר הוא שעוז הופך אותו לסיפור "מגויס" לרעיונות מסוימים. מסתבר שהסטודנט עשה עבודת מחקר על היחס של היהדות לישו הנוצרי בכך כמובן אין כל רע. אלא שעוז מביא כאן תמציות של דעות בעניין הזה ובעניין יהודה איש קריות שמובאות כאילו במאמרים ובוויכוחים שאותם קרא הסטודנט (והם מאמרים אמיתיים מן הסתם...) והוא "גולש" מהסיפור "הראשי" לעניין הזה... דברים כאלה מעניינים אולי מי שלומד תיאולוגיה או היסטוריה של היהדות אבל לא את מי שקורא ספר קריאה סתם להנאתו. אחר כך מסתבר לנו שאברבנל, אביה של האישה (שכבר מת) היה מראשי הסוכנות לפני קום המדינה אבל התנגד לבן גוריון כי חשב שאין צורך במלחמה עם הערבים (מלחמת העצמאות) ואפשר יהיה להידבר איתם ולהגיע איתם להסכמה. מסיבה זו הוא סולק מהנהגת היישוב והיו שקראו לו בוגד. (זה מזכיר לנו את "ברית שלום" הידועה...) וכאן אנו מגיעים לעוד סימטריה שבסיפור על המושג בוגד - שעוז בכלל מערער עליו. יהודה איש קריות שנחשב כבוגד מול אברבנל האב ששניהם ע"פ עוז לא הובנו ע"י סביבתם אך לא היו בוגדים. גם דבריו של "האיש הזקן" הם חלק מ"הגיוס" של הסיפור כי הוא מדבר בקולו את מחשבותיו של עמוס עוז... עוד סימטריה מתקיימת כאן כשהסטודנט בתאונה עצמית הופך בעצמו להיות לתקופה מסוימת נכה על קביים... אני חייב להזכיר ש"כאילו בלי קשר לנ"ל" מובא כאן פרק שלם שהוא בעצם סיפור היסטורי (יפהפה בפני עצמו) המתאר את יהודה איש קריות ומה שקרה לו לאחר הצליבה... בקיצור למי שמחפש בספר הזה אך ורק סיפור נטו, הספר איננו מתאים אלא אם ידלג על עמודים שלמים... אבל למי שרוצה להתמודד עם רעיונות פילוסופיים באשר לקיום היהודים במדינתם הספר מעניין (למרות שזה נעשה בספר בצורה בוטה מדי לטעמי...) במחשבה שנייה הספר היה יכול להיקרא גם "הבשורה על פי עמוס עוז"... התוצאה הכללית מבחינתי היא "ככה ככה"...
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סדן
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה לך דינה על התגובה!
|
|
|
Dina
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אני דווקא חושבת שחקר מושג הבגידה, המידע ההסטורי והמחקר אודות יהודה איש קריות מהווים ערך מוסף שהופך את הספר הזה מעוד 'סתם' רומן לספר מעורר מחשבה ומרתק. עם זאת ליבו של הספר הוא עדיין הרומן, הדמויות והחיבור של הקורא אליהן.
|
|
|
סדן
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
ותודה רבה גם לך Huck על התגובה...
|
|
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
לא קראתי הרבה מעמוס עוז, אבל בכל זאת אינך מפתיע אותי בעניין המסר הבוטה. בכל זאת אני מתכוון לקרוא את הספר, ולו רק בגלל העניין שלי בראשית הנצרות ובהיסטוריה בכלל, ואני אוהב ספרים שעורכים אלגוריות היסטוריות.
|
|
|
סדן
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
תודה ל"חובב ספרות", לדן סתיו ולאלמוני ללא שם - על תגובתיכם המעניינות!...
|
|
|
חובב ספרות
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני להבדיל אהבתי את הספר ומצאתי אותו מאוד מעניין דווקא בגלל השילוב שבין השניים.
עוז מביא את נקודת המבט שלו למה שהתרחש ולא מן הנמנע שיש בה גם אמת.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סדן
ביקורת מעניינת ומעמיקה. אהבתי.
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ספר חשוב ללא ספק.
התייחסות היסטורית לעת ההיא בעיני מאד חשובה. לא קראתי את הספר.
אך בהחלט אני מבין מה הניע אותו את עמוס עוז להתייחס להסטוריה. בעת ההיא בהגבלה מסוימת לתחיה הלאומית הנוכחית בכוונתי לרכוש ספר זה ולקרוא אותו בעיון רב. |
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
